Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-7

המבט של לואי לא יצא מראשו של הארי במהלך כל היום. מה היה כל כך נורא בשאלה שלו שגרם ללואי להגיב ככה? הוא ולואי לא הכירו הרבה זמן, אבל בזמן המועט הזה לואי הספיק להפוך לאחד החברים הכי טובים של הארי. הוא דאג לו.

הם סיימו את הסיבוב שלהם בדונקסטר בסביבות שבע בערב, ולואי והארי הלכו יחד הביתה מהקניון, שם סיימו את הסיור. הם הלכו בשתיקה למשך כמה דקות, כל אחד במחשבותיו, ואז הארי שאל את השאלה שהכבידה עליו לאורך כל היום:

"למה כל כך נלחצת ששאלתי אותך אם תחליף לחולצה קצרה?" לואי שתק למשך כמה רגעים שנדמו כמו נצח, לא יוצר קשר עין עם הארי. "אני לא יודע, אני... אני צריך ללכת הביתה. אני אראה אותך מחר בבית ספר?" הוא שאל, עדיין לא מביט בעיניו של הארי, ולא ממתין לתשובה ורץ לביתו.

"טוב.. נתראה מחר..." מלמל הארי והלך הביתה, ראשו מלא במחשבות.

----------

למחרת הארי קם לצלילי השעון המעורר שלו, שניגן את "Let Me Kiss You"  של טו דיירקשנס, במקום את הצפצוף הרגיל. "ג'מה..." הוא נאנח וכיבה את השעון. הוא נעמד באנחה ויצא למטבח.

"את לא אמורה לגעת לי בצלצול של השעון המעורר, ג'מ." הוא אמר תוך כדי פיהוק. "זה עדיף על פני הצפצוף המעצבן הזה." אמרה ג'מה שנראתה ערנית בצורה מוזרה, יחסית לבוקר של יום שני. הארי הכין לעצמו דגני בוקר והתיישב לאכול, עוד עם שיער מבולגן ועיניים חצי-עצומות. הוא לקח ביס מדגני הבוקר ומיד ירק הכל לתוך מפית.

"איכס!! אלה דגני הבוקר מהקמח-מלא-ללא-סוכר-בתוספת-אגוזים של אמא! דוחה!!" ג'מה פלטה צחוק קצר. "חיכיתי לראות מתי תשים לב." הארי נעץ בה מבט עצבני. "את נוראית, ג'מה. איך לאנשים כל כך נחמדים כמו אמא ואבא יצאה בת כזאת מפלצת?" אמר הארי בדרמטיות. "תשתוק, האז. שנינו יודעים שאתה אוהב אותי." הארי גלגל את עיניו. "לצערי. את אחותי. אז אין לי כל כך ברירה." וג'מה גיחכה.

"את מעצבנת." אמר הארי ושפך את כל תכולת הקערה שלו לתוך הקערה של ג'מה, שבה היו את הדגנים ששניהם נהגו לאכול, בטעם שוקולד. "איכס! הארי!!" היא קראה וזרקה עם הכפית שלה חלק מדגני הבוקר של אן ושלה על הארי, והם פגעו לו בחולצה ונפלו לרצפה. "ג'מה!!" הוא צעק ושפך עליה את כל מה שנשאר בקרטון של החלב. "הארולד!!!" היא צרחה. "ג'מיימה!" החזיר לה הארי בצעקה. "זה לא השם שלי ואתה יודע את זה!"

"הארולד זה לא השם שלי ואת יודעת את זה!" החזיר לה הארי. ג'מה גלגלה את עיניה. "אתה נוראי." הארי משך בכתפיו והסתובב לכיוון חדר האמבטיה. "אני אולי נוראי..." הוא העיף מבט חטוף בג'מה, ששיערה נטף חלב ובגדיה היו מלוכלכים. "אבל אני גם ראשון במקלחת!" ועם המילים האלה הוא רץ לחדר האמבטיה ונעל את הדלת, מספיק לשמוע את ג'מה רצה אחריו ונתקעת בדלת הנעולה.

----------

הארי ולואי צעדו יחד לבית הספר, כמו שסיכמו יום קודם, אך שררה בניהם שתיקה מביכה. זה היה יום חם מאוד, ולואי בכל זאת לבש חולצה שחורה ארוכה ומכנסי ג'ינס ארוכים. הכל שחור. גם הנעליים, הגרביים, שום פיסת עור לא חשופה חוץ מהפנים וכפות הידיים.

"תגיד, אתה חלק מאיזו כת?" שאל הארי בפתאומיות. לואי הרים את מבטו, מבולבל. "מה..?" הארי גיחך. "אתה פשוט לבוש בצורה הכי שמרנית שראיתי אי פעם, אין לך בקושי חלק גוף חשוף אחד, חשבתי שאולי אתה חלק מאיזו כת מטורפת." לואי הניד בראשו לשלילה עם חיוך קטן.

"שום כת..." הוא אמר. "פשוט... קר לי." הארי הרים גבה. "לואי, יש עכשיו משהו כמו שלושים מעלות בחוץ. אין מצב שקר לך." לואי משך בכתפיו. "אבל קר לי." הארי נאנח. "טוב.."

ממילא הם כבר הגיעו לבית הספר.

~~~~~~~~~~

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*