Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-9

הארי הביט בלואי עם עיניים פעורות. "לואי..." הוא לחש. "מה אתה עושה?" לואי נשך את שפתו התחתונה והשפיל את ראשו. "זה... אני..." הוא לא ידע איך להמשיך את המשפט ופשוט השאיר את ראשו מושפל. "לואי... למה אתה פוגע בעצמך?" שאל הארי, מרגיש את הדמעות עולות לעיניו.

לואי הרגיש דמעה זולגת במורד לחיו. "אני לא יודע... אני פשוט... התחלתי עם זה לפני בערך..." הוא נעצר לרגע. "שנה..." קולו מעט נחלש במילה הזאת.

"שנה?!" הזדעזע הארי. "מישהו מהמשפחה שלך יודע??" לואי הניד בראשו. "אני... אני חושב שלוטי חושדת קצת... אבל אף אחת לא יודעת בוודאות... בעצם, אף אחד לא..." הארי נשך את לחיו מבפנים, מנגב את עיניו. "צריך לטפל בזה."

לואי הרים את ראשו במהירות. "לא!" הוא צעק. "אני לא יכול להפסיק, אל תגיד לאף אחד בבקשה, אני לא רוצה, לא יכול, הארי בבקשה!!" הארי נאנח. "לואי, אתה תגרום לעצמך נזק בלתי הפיך בסוף. בבקשה תטפל בזה." הוא התחנן בפניו.

לואי מיהר להניד בראשו בתנועה נחרצת. "אני לא רוצה!" הוא צעק-לחש. הוא לא רצה שאמו ואחיותיו ישמעו מהמטבח.

הארי הבין שלואי לא ישנה את דעתו בנושא, לא משנה כמה הוא ינסה לשכנע אותו. "טוב... לפחות צריך לחבוש לך את זה, לא?" הוא מלמל והצביע על זרועותיו המדממות של לואי. "בדרך כלל אני.. פשוט מכחה שזה יפסיק לדמם ואז מתלבש." באותו רגע הארי הבחין שלואי לא לובש כלום חוץ מבוקסר.

"לואי... זה עמוק נורא. זה ימשיך לדמם לך לפחות עוד כמה דקות, אני פשוט אחבוש לך את זה... יש לך חבושות בחדר?" לואי הנהן והצביע על השידה ליד המיטה שלו. הארי הוציא מהשידה תחבושות, צמר גפן וחומר חיטוי. "זה יצרוב, בסדר?" אמר הארי ושפך  מעט חומר חיטוי על פיסת צמר גפן. לואי הנהן והושיט אליו את יד שמאל, שהייתה פצועה ומדממת יותר מימין. הארי הצמיד את הצמר גפן בבת אחת. לואי צעק בכאב. "הארי!! לפחות היית אומר לי לפני!!"

"מצטער!!" מלמל הארי וניקה את חתכיו של לואי. "טוב.. סיימתי, עכשיו לחבוש..." הוא אמר וחבש את זרועו של לואי. "איך זה?" הוא שאל בשקט. "יותר טוב..." מלמל לואי. הארי חייך הנהן ועבר ליד השנייה. לואי נשך את שפתו התחתונה בכאב.

"למה אתה עושה את זה לעצמך?" הוא שאל בשקט כשסיים לחבוש את יד ימין של לואי. לואי השפיל את מבטו. "אני... אני לא יודע... התחלתי כי פשוט... הרגשתי יותר מידי לחץ... גם מהצד של הלימודים וגם מהצד של החברים והמשפחה... וניסיתי... וזה כאב, ברור שזה כאב... אבל זה גם עזר..." הארי הרים את ראשו של לואי בעדינות מהסנטר. "זה לא הפתרון, לואי."

דמעות המשיכו לזלוג במורד פניו של לואי, והארי מחה אותן עם ידו. "אני יודע, אני יודע, אין לך מושג כמה אני מתחרט עכשיו שהתחלתי! אבל אני לא מסוגל להפסיק הארי, אני פשוט לא מסוגל!" הארי משך את לואי אליו לחיבוק. "אתה מסוגל, אני מאמין בך. אתה יכול, אתה תצליח. אתה רק צריך לרצות. אתה רוצה את זה? אתה רוצה להפסיק לפגוע בעצמך?" לואי הנהן והשעין את פניו על כתפו של הארי. "אני רוצה, הארי. אין לך מושג כמה." הוא לחש. "אז אתה תצליח. אני מאמין בך."

לואי חייך חיוך קטן. "תודה, הארי." הארי הידק מעט את החיבוק. "ברור. אתה חבר שלי." ליבו של לואי קפץ באכזבה בעקבות המילים האלה.

הוא התרחק מהחיבוק, התיישב על המיטה והשפיל את מבטו. הארי הרים את ראשו של לואי שנית. "אל תשפיל את הראש, בסדר? אין לך סיבה." לואי הביט בהארי והנהן בחיוך קטן.

הוא בחן את הארי בצורה שבה לא בחן אף אחד אחר מעולם.

הארי היה כל כך יפהיפה בעיניו, זו הייתה תחושה כל כך מוזרה, אלוהים.

הוא סרק עם מבטו את פניו של הארי ונעצר על שפתיו.

הוא לא חשב על מה שהוא עושה, לא היה לו אכפת, הדבר היחיד שהיה בראשו באותו הרגע זה לצמצם את המרחק בינו לבין הארי ולהטיח את שפתיו בשלו. הוא רצה את זה כל כך, לא עניינו אותו ההשלכות של המעשה.

הארי העביר את ידו מהסנטר של לואי ללחי שלו, קצות אצבעותיו נוגעות בצוואר שלו, קצת מתחת לקו הלסת.

לואי הניח את ידיו על כתפיו של הארי, הוא לא ידע מה הוא עושה ולמה, זה פשוט הרגיש נכון.

הוא עמד לנשק אותו, הוא היה כל כך קרוב, פחות מחמישה סנטימטרים הפרידו בין שפתיו שלו לאלו של הארי...

מוחו צעק לו לעצור, אך הוא השתיק כל מחשבה חוץ מזאת שאמרה לו לנשק את הארי.

ואז הוא ריסק את שפתיו על שלו בנשיקה עוצמתית.

~~~~~~~~~~

והם התנשקו!

ומפה הדברים עומדים להתדרדר. (אופס?)

טוב, אז מחר אני חוזרת לבית ספר ואני מניחה שיהיה עיכוב עם הפרקים... אני לא בטוחה ואני באמת אשתדל לשמור על רצף נורמלי של העלאות אבל אם לא יסתדר אל תאשימו אותי :)

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*