בדרך אל הבית

פרק שבע עשרה/מדינת תל אביב

״זה הכל אח שלי?״מוכר הפיצוציה שאל כשהוא מעמיס אל תוך השקיות את קופסאות הסיגריה, האקסלים והפיצוחים שקניתי כי לביא וגושן החליטו להזמין את עצמם אליי ללא הודעה מראש.הייתי תשוש וחסר חשק, היו לי הרבה דאגות לבית שלי, לאחים הקטנים וביניהם בעיקר לבניה שלא הפסיק להקלע לסיטואציות של אלימות בבית הספר.ברגעים כאלה הרגשתי את החסרון של אמא, היא ידעה להשתלט על כל תקלה, כשהיא הייתה בריאה והכל היה בסדר לא ידעתי בכלל אם היו בעיות בבית, היא מעולם לא נתנה לאף אחד מאיתנו להרגיש שהיא זקוקה לעזרה.זו הייתה הסיבה העיקרית להיעלמותי ברגע שהיא חלתה, לא הייתי מסוגל לראות אותה חלשה, לקבל את העובדה שהיא לא בסדר, שהיא לא שולטת במצב.היה לי קשה לראות אותה חיוורת, מחייכת ומתעייפת מלשקר את השמחה שלה.

״כן.״

״עימותים קשים בין צעירים פלסטינאים לנערי הגבעות עקב החלטת ראש הממשלה על פינוי הישוב ׳בית לוי׳, לוחמי מג״ב וגדודי כפיר מונו להשתלט על המצב.״יונית לוי אמרה את החדשות בקולה המונוטוני ואני בדיוק שלפתי את כרטיס האשראי שלי אל המוכר שהביט בטלויזיה, לצידי נעמדו זוג צעירים שאחזו בחטיפים וממתקים רבים כמו לקראת מאנצ׳ מטורף.הם צקצקו כששמעו את ההודעה של יונית לוי, הבחורה הרימה את משקפיה שהחליקו במורד חוטמה ונאנחה.

״המתנחלים האלה הם נזק עצום לתדמית של המדינה שלנו, סוף סוף ביבי נתניהו החליט להתפכח ולעשות משהו שאולי יצמצמם במעט את הכיבוש הזה.״היא אמרה, הבטתי בה כשהיא זרקה את השקיות של הממתקים אל הקופה והמשיכה להביט אל הטלויזיה, המוכר בתמורה גיהץ את האשראי שלי והתחיל להעמיס את השקיות של הזוג שעמדו, הבן זוג שלה רק הנהן להסכמה והם המשיכו לדבר על הפגנה שתקרה בעוד יומיים.הייתי רגיל לשמוע את הדיבורים האלה, בעיר תל אביב הדעות היו מגוונות אבל היה רוב די ברור לצד השמאלי שעל המפה, לרוב לא התערתי בדיבורי החול האלו כי ידעתי שהדעות שלי תמיד יראו קיצוניות לצד הזה, והדיון יתיש אותי.

״תכף גם תגידי שמחבלים הם בסך הכל אנשים מסכנים שמדוכאים על ידי המשטר של המדינה שלנו, נכון?״מלמלתי בגיחוך כשאספתי את השקיות אל תוך כפות ידי, היא בתמורה העיפה לעברי מבט מתנשא בהרמת גבה והנהנה לאישור. ״אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שהאנשים האלה חיים על שטחים כבושים של מישהו אחר, וזה דבר שיכול לעורר זעם ותסכול.״היא אמרה ללא שום נימה שמביעה איזה שהוא רגש, משהו בפרצוף שלה עצבן אותי, עורר בי אנטיגוניזם חזק יותר משאני מרגיש בדרך כלל לאנשים.

״אז גם את כובשת, מדינת תל אביב לא שונה משום מקום אחר בארץ.״אמרתי והרגשתי לפתע כף יד טופחת בחוזקה על גבי, לביא עמד מאחורי בחיוך מטופש כשהוא מביט בי ״נו יא זין אחד, הבאנו חומר טוב תביא כבר את הפיצוחים.״הוא אמר בעליזות ואני עוד הייתי עסוק בבחורה שעמדה מולי בגלגול עיניים.