Just The Way You Are

14

נקודת מבט קייל
״הגענו״ אמרתי ועצרתי את האופנוע. ״איפה אנחנו?״ מדיסון שאלה, לקחתי אותה למקום האהוב עליי בעיר. ״אף פעם לא היית באזור הזה של העיר?״ שאלתי ושנינו הורדנו את הקסדה. ״אתה לא זוכר במקור אנחנו לא מפה,״ היא אמרה וירדה מאופנוע. ״זה המקום האהוב עליי, בעיר המקום שלא משנה מה אני תמיד ירגע.״ אמרתי ובכל מקרה אתמול הייתה אמורה להגיע החוברת החדשה ירדתי מאופנוע והובלתי אותה לחזית של החנות. ״חנות קומיקס?״ היא שאלה המומה. ״יש בעיה?״ שאלתי. ״לא, פשוט בחיים לא קראתי קומיקס.״ היא אמרה. ״וואו,״ אמרתי. ״מה?״ היא שאלה והרימה גבה. ״כלום״ אמרתי ונכנסנו.

״תראו מי פה הג׳והנסון האהוב עליי,״ אמר מייקל המוכר בחנות, הוא מכיר אותי ואת אמבר מגיל קטן. ״שלום מייקל,״ אמרתי ומדיסון החזיקה בידי. ״מי זו? לא ידעתי שיש לך חברה,״ מייקל שאל בחיוך. ״אני לא החברה שלו!״ ״היא לא חברה שלי!״ מדיסון ואני אמרנו ביחד ונתקנו את הידיים. ״רק ידידים,״ מדיסון אמרה. ״כן ידידים,״ אמרתי.
׳רק ידידים׳ אני רוצה להיות יותר מידיד, אני רוצה שהיא תהיה שלי.
״אוקיי, שנים לא ראיתי אותך,״ מייקל אמר. ״כן עברנו לחצי השני של העיר.״ אמרתי. ״טוב אם באת בגלל החוברת החדשה מצטער היא נגמרה.״ מייקל אמר טיפה מאוכזב. ״מה!!״ שאלתי בהלם זה לא יתכן. ״תרגע אחי יגיע שבוע הבא,״ מייקל אמר ונרגעתי. ״תשמור לי,״ אמרתי. ״סגור אחי.״ מייקל אמר. ״אז מה קורה?״ הוא שאל. ״מדיסון בחיים לא קראה קומיקס,״ אמרתי. ״בטח,״ מייקל אמר בגיחוך וראה את פרצופי הרציני מדיסון נראתה רק מובכת מהמצב. ״רציני אחי?״ מייקל שאל. ״זו רק חוברת,״ מדיסון אמרה בהתגוננות. ״רק חוברת זה אשכרה יקום שלם יש בו הכל מדינות, ערים, חיות ואנשים שיש להם רגשות.״ אמרתי נסער הקומיקס מלווה אותי כבר שנים היקום שם אשכרה נראים לי אמיתיים.
״מה פגעתי בנקודה רגישה?״ מדיסון שאלה והתקרבה אליי. ״לא פשוט הקומיקס מלווה אותי שנים אז יש סיכוי שקצת נקשרתי אליו,״ אמרתי. ״פשוט אני פחות מתחברת לקריאה ודמויות מצוירות,״ היא אמרה. ״הכל טוב מאדי לא כל אחד חייב להתחבר לזה,״ אמרתי והבאתי לה חיבוק. נו מה אני עושה הלב שלי כבר יורד מעבר לתחתונים, אני חייב לומר לה כבר.
״כל אחד והמוזרות שלו,״ היא אמרה וגרמה לי לגחך. ״אתם בטוחים שאתם רק ידידים?״ מייקל שאל וכל כך רציתי לומר לא. ״כן,״ מדיסון אמרה. ״רק ידידים.״ אמרתי מבעיר את המצב למרות שנראה לי הישאר ככה אם אני לא יעשה כלום.
״אז מה מה קורה עם אמבר?״ מייקל שאל. ״מסתדרת בבית ספר החדש,״ עניתי לו. ״אתם באמת לא אמורים להיות בבית ספר עכשיו?״ מייקל שאל והרים גבה. ״סוג של...״ אמרתי בחוסר ביטחון. ״התבטלו לנו שעתיים מתמטיקה,״ מדיסון אמרה והצילה אותנו, למרות שאני יודע שאין סיכוי שהתבטלו.
״טוב אז אם אין את החוברת נראה לי נזוז,״ אמרתי. ״רגע, את בטוחה שאת לא רוצה לנסות? יש לנו אלף ושבע חוברות שונות וחמישים ושמונה סוגים שונים.״ מייקל שאל. ״אני פחות מתחברת,״ מדיסון אמרה. ״סבבה דש לאמבר,״ מייקל אמר ואני ומדיסון יצאנו מהחנות.