הריסות

פרק 18- לשטן

.
בבוקר יום רביעי, התעוררתי מהשעון המעורר בכבדות. החדר היה חשוך למחצה למרות שהתריסים היו מוגפים, וזאת רק בגלל שהשעה הייתה הרבה־יותר־מידי מוקדמת ואפילו השמש בקושי התעוררה.

התאריך היה כבר פברואר וטיפות מגשם לילי קישטו את החלון. קרירות מפנקת הקיפה אותנו מעבר לשמיכת לפוך שלי. לידן חיבק את גופי החשוף אליו ונאנח בצמוד לעורף שלי. ״בואי נבריז משעה ראשונה.״ הציע בקול צרוד של בוקר ונישק את הצוואר שלי בעדינות.

״לא, יש לי ביולוגיה.״ הזכרתי והתחלתי להמתח.

״נו, אל תהי חננה,״ הוא ביקש ותפס את ידי כשהתרוממתי לישיבה.

גלגלתי עיניים, מנערת את היד שלי מידו. שנאתי את המילה הזאת. ״אל תהיה כזה מגניב, לידן,״ זרקתי בזילזול ולבשתי את החולצה שלי שהייתה זרוקה שם.

״היי,״ הוא פלט בהפתעה על הטון שלי. ״מה התעוררת עצבנית?״ הוא שאל. קמתי ללבוש גם מכנסיים והתעלמתי ממנו כשיצאתי מהחדר אל חדר השירותים.

חייכתי חיוך קטן אל עצמי במראה מול המקלחת. אם זה היה אדם, אם הוא היה אומר לי משהו כזה, הייתי רק שותקת ומרגישה מובכת עד לעמקי נשמתי, מרגישה רע עם עצמי, מרגישה שאני נחותה. עכשיו זה לא הזיז לי. זה אפילו החמיא לי. אולי זה כי זה היה חשוב לי, ואהבתי להרגיש את זה, שמשהו מעניין אותי מספיק בשביל להשקיע בו. חוסר אכפתיות כבר לא היה מגניב כמו בעבר, זה היה סתם מעורר רחמים. לידן נראה לי ריק פתאום, עם חוסר האכפתיות שלי. כמוני, רק שאני כן ניסיתי למצוא חיים להאחז בהם.

עשיתי את כל ארגוני הבוקר וירדתי למטה לאכול. כשסיימתי לערבב את הקפה של לידן הוא נכנס למטבח ואמר לי שהוא ילך הביתה להתארגן. נפרדתי ממנו בניפנוף והוא משך אותי לנשיקה ארוכה. הוא לקח לגימה מהקפה. ״תודה, אהבה שלי.״ הוא לחש אל שפתי, הניח את הקפה חזרה על השיש.

״ביי.״ לחשתי לו בחזרה בשקט. הוא נישק את המצח שלי ויצא.

התחלתי להכין כריכים כשנבו נכנס אל המטבח, כמו כל בוקר בשבוע האחרון.

״בוקר טוב לבעל!״ קראתי בשעשוע.

הוא נזרק עייף על אחד הכסאות בשולחן האוכל והצביע בקושי על הקפה שלי. ״תביאי לי אחד מאלה,״ הוא התחנן.

צחקתי והבאתי לו את הקפה של לידן, מניחה נשיקה על הלחי שלו באותה ההזדמנות. ״היא שוב פעם השאירה אותך ער כל הלילה?״ שאלתי, מתחילה להתעסק עם לחם וגבינה.

״ואז מתעוררת בשבע בבוקר כאילו כלום. אין לה צורך בשעות שינה, אני נשבע.״ הוא סיפר ולגם מהקפה בצורך.

גיחכתי והתחלתי להכין כריכים. ״עם קוטג׳ שוב?״ שאלתי אותו ונבו הנהן. הכנתי לכולם עם קוטג׳ חוץ מלאון שלא אהב, אז עם חומוס ועטפתי לכולם יפה. רשמתי על הכריך של און לשטן לצורך הזיהוי והלכתי להתיישב עם הקפה שלי.