נקודת מבט מדיסון
בשעה שש וחצי התחלתי להתארגן. התקלחתי, לבשתי שורט בהיר, קפוצ׳ון לבן ונעלתי כפכפים. שמתי בתיק את הקלמר שלי ואת הציוד של כימיה. דיברתי עם אמא שלי, הסברתי לה שאני יוצאת לטובת לימודים והיא הסכימה.
שמתי אוזניות, הלכתי ברגל כי זה רק עשר דקות הליכה ואולי אני גם צריכה לשחרר קצת לחץ.
אני לא יכולה יותר אני יוצאת רעה. אני יודעת מה הוא מרגיש כלפי ונראה לי שאני מרגישה אותו דבר. במקום לומר לו מה אני מרגישה אני רק מכחישה את הרגשות שלי ופוגעת בו. במקום לכעוס עליי הוא עוזר לי בשביל שאני לא אפסיד בהתערבות מטופשת.
עמדתי מול הכניסה לבית שכבר מוכרת לי, אני חייבת להירגע זו רק חזרה למבחן זה לא שאני.... לא רוצה לחשוב על זה בכלל. דפקתי וקייל פתח את הדלת. ״היי,״ אמרתי וחיוך התפרס על פניי. אני כבר לא יכולה לא לחייך כשאני רואה אותו. הוא לבוש בטרנינג אפור וחולצה לבנה שהבליטה טיפה את השרירים שלו. ״ושלום לגברת מאחרת.״ הוא אמר ונכנסתי. ״רק בכמה דקות.״ אמרתי בכעס מזויף. ״הכל בסדר, ידעתי שתאחרי.״ הוא אמר בגיחוך.
״את רוצה לשתות משהו?״ הוא שאל והתקדמנו למטבח. ״אני אשמח.״ עניתי.
הורדתי את התיק והנחתי אותו על הבר במטבח. ״קר או חם?״ הוא שאל. ״אני מעדיפה חם?״ אמרתי. ״קפה, תה או שוקו?״ הוא שאל והוציא כוסות מהארון. ״שוקו.״ עניתי בחיוך. ״בדרך אלייך.״ הוא אמר והתחיל להוציא דברים.
״יש בכלל מישהו בבית?״ שאלתי ושברתי את השתיקה שהייתה בזמן שקייל התעסק בהכנת השוקו. ״אמבר נראה לי אצל ניק וההורים שלנו בחול עד סוף השבוע.״ הוא ענה. ״אהה, אז יש לכם בית ריק.״ אמרתי והוא הביא לי את הכוס. ״יש מקום שאת מעדיפה ללמוד בו?״ הוא שאל. ״מה שהכי נוח.״ עניתי. ״אין לי בעיה אבל את זאת שצריך להיות לה נוח.״ הוא אמר. ״אני לומדת בדרך כלל על המיטה או על הספה.״ עניתי בחיוך מבויש. ״זה בסדר גם אני.״ הוא אמר והתחיל לעלות במדרגות.
״את באה?״ הוא שאל והסתובב אליי. ״כן אני רק יביא את התיק שלי.״ עניתי וחזרתי למטבח לקחת את התיק. הסתכלתי על המקרר. תוליה עליו תמונה של כל המשפחה שלהם ביחד ונראת מאושרת יותר מתמיד. ״מאדי?״ קייל קרא. ״אני באה?״ אמרתי ויצאתי במהירות מהמטבח לכיוון המדרגות. ״הכל בסדר?״ הוא שאל ופרצופו נראה מודאג. ״כן.״ שיקרתי. אני כל כך מקנאה במי שזוכה למשפחה מאושרת.
״אז הבנת משהו בשיעור?״ קייל שואל בזמן שאני מתיישבת על המיטה שלו ונשענת על הקיר מחזיקה בשוקו שלי. יש לו חדר רגיל, קיר אחד אפור ושאר לבנים. מיטה אפורה ומעליה יש איזה פוסטר של מישהו עם חתימה. כמובן יש את הדברים הנורמליים שיש בחדר של מתבגר.
״כתבתי את כל מה שהמכשפה אמרה.״ אמרתי והוצאתי את המחברת שלי מהתיק בזמן שקייל הניח את הכוס שלו על השולחן והתיישב לידי. ״אוקיי זה בערך סוף החומר נתחיל במה שהיא רוצה שנלמד ואז נעבור לזה.״ הוא אמר והסתכל במחברת. ״אוקיי.״ אמרתי והנהנתי.
״עד לפה הבנת?״ קייל שאל והסתכלתי על הספר שבידו. ״כן,״ עניתי. ״אוקיי זה כבר חצי מהחומר.״ הוא אמר. ״זה רק חצי מהחומר? זה כלום.״ אמרתי מופתעת. ״כן, רואה שלומדים זה לא נראה כל הרבה, אז הפסקה או שזהו להיום?״ הוא שאל ״אני כבר עייפה,״ עניתי מותשת אבל מה אני עושה עכשיו אני צריכה לחזור הביתה. ״סבבה, אז זהו.״ הוא אמר וסגר את הספר. ״את רוצה להישאר אולי נראה סרט או משהו?״ הוא שאל וגירד את עורפו. ״יאלה זורם.״ עניתי בחיוך, אין לי חשק ללכת הביתה גם אם הינו בחוץ, עד שנתנו לי לצאת.
נקודת מבט קייל
״רעבה?״ שאלתי וירדנו לכיוון הסלון.
״לא כל כך,״ היא ענתה והתיישבה על הספה. ״אז פופקורן?״ שאלתי וזרקתי לה את השלט. ״סבבה,״ היא ענתה ותפסה את השלט. ״תחפשי סרטים,״ אמרתי והלכתי למטבח.
״עדין לא מצאת סרט?״ אני שואל ורואה שמדיסון עדיין מדפדפת בין הסרטים. ״לא ידעתי איזה סגנון אתה מעדיף,״ היא אמרה והנחתי את הקערה על השולחן בסלון. ״אני אוהב אקשן.״ אמרתי והתיישבתי לידה. ״גם אני.״ היא אמרה והמשיכה לדפדף.
״אז יש החלטה?״ שאלתי אחרי דקות ארוכות של התלבטויות באיזה סרט נצפה. ״אני אוהבת את השישי,״ היא אמרה והתכוונה למהיר ועצבני שש. ״אז תשימי את השישי זה כבר לא משנה,״ אמרתי כבר נואש. ״בסדר אל תתעצבן עליי,״ היא אמרה בהתגוננות. ״אני לא יכול לכעוס עלייך.״ אמרתי ומשכתי אותה אליי. ״קייל מה אמרנו?״ היא שאלה והתרחקה מעט. ״בסדר אנחנו רק חברים אני יודע ואני רוצה שתבני.״ אמרתי והסתכלתי בעיניה. ״אני יודעת אבל קשה לי קצת.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״הי הכל בסדר תקחי את הזמן, בגלל זה אנחנו מבלים ככה, בתור חברים.״ אמרתי ומשכתי אותה חזרה אליי. ״אני פשוט לא רוצה לפגוע בך ככה, אני יוצאת לא בסדר.״ היא אמרה ונשענה על כתפי. ״זה בסדר מאדי תקחי את הזמן,״ אמרתי והיא הפעילה את הסרט.
״את רוצה להמשיך לבא?״ שאלתי את מדיסון שנענה על כתפי אבל היא לא ענתה. ״מאדי?״ קראתי, סובבתי את ראשי לכיוונה והיא נרדמה. קמתי בעדינות מנסה כמה שפחות להזיז אותה. פתחתי את הטלפון שלי וראיתי שעשרים לשתיים עשרה. אני לא יעיר אותה, הסטתי את השיער הג׳נג׳י שלה מפרצופה היפה. היא נראת כמו מלאך שהיא ישנה. נשמע רטט מכיוון השולחן. זה הטלפון שלה, יש לה כמה הודעות מאוליביה שנלחצה שהיא לא בבית. רשמתי לה שמדיסון נרדמה והיא תישאר לישון פה.
הרמתי את מדיסון בעדינות בסגנון כלה ולקחתי אותה לחדר האורחים שהורים שלי תמיד אוהבים שיש בבית. הנחתי אותה על המיטה, כיסיתי אותה בשמיכה הלבנה ונישקתי את מצחה. ״קייל?״ היא שאלה בקול שקט ומיצמצה. ״הכל בסדר תמשיכי לישון.״ לחשתי. ״לא אמא שלי.״ היא אמרה ופתחה את עיניה. ״דיברתי עם אוליביה הכל בסדר תחזרי לישון.״ אמרתי והיא עצמה את העיניים. סגרתי את הדלת וירדתי חזרה לסלון, הרמתי את הכוסות והקערה של הפופקורן. החלטתי להשאיר את הכלים לאמבר. ניגשתי לחדרי הורדתי את החולצה ואת המכנס. נכנסתי למיטה לא מפסיק לחשוב על זה שמדיסון ישנה חדר ממני.
הפרקים לאחרונה יוצאים קצרים אבל אני מנסה להשתדל לעלות כמה שיותר מהר.
סגרו את הבית ספר שלי אז עכשיו יש לי יותר זמן לכתוב.
בכל מקרה מקווה שנהנתם מהפרק והגענו למעל אלף צפיות שזה מטורף ותודה לכל מי שמצביע😊💋❤️
YOU ARE READING
Just The Way You Are
Fantasy-הושלם- היא הייתה ילדה רגילה לפני שקרה הגרוע מכל, הפחד הכי גדול של כל ילד. מאז ליבה ננהל ולאף אחד היא לא נתנה להיכנס. ״אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת.״ נפלתי בעיניה הירוקות. ״אני לא יכולה לאהוב.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״אז אני אלמד אותך מזה לאה...
