בדרך אל הבית

פרק עשרים שלוש/יותר מדי

הבטתי בבניה שפתר במרץ תרגילים במחברת בחצי חיוך שמרוצה מעצמו, הייתי די מופתע לראות את זה, שירה קשקשה במחברת שלה וזמזמה שיר של נועה קירל, גלעד היה בחדר שלו ואני הייתי עסוק בלנסות ולהכין פתיתים לפי המתכון הפשוט של גילי, אבל עוד רק בתחילת הניסיון מצאתי את עצמי שורף את הבצל של הפתיתים.אל התנור טחבתי שניצל תירס והתפללתי שגם אותו לא אשרוף.מצאתי את מחברת המתכונים של אמא לפני כמה ימים, ברגע שפתחתי אותה על הדף הראשון הופיע המתכון לחלות לשבת בכתב ידה, לא הצלחתי לעמוד בזה וסגרתי מיד את המחברת.היא עוררה בי זכרונות נעימים אך קשים משבתות עוד בגוש קטיף, את המנהג הקבוע שלה לאפות חלות ביום שישי ואז לשלוח אותי ואת נתנאל אל המחסום שבכניסת הישוב כדי לחלק לחיילים ששומרים חלות.כשהודיעו אל הגירוש לא הסכמתי יותר לעשות את זה, נתנאל לא עמד על שלו מספיק, אז הוא המשיך את המנהג לבדו בלב לא שלם.אמא הייתה מביטה בי בזעם עם ידיים על המותניים כשעל כתפה מגבת מטבח והיא ממלמלת; ״אחחח...תאמין לי, לפעמים אני חושבת שביבי נתניהו יצא מהרחם שלי ולא ילד בן שבע עשרה.״

״איכ, עילאי, מה זה הריח הזה?״בניה הביט בי מפינת האוכל במבט נגעל, עיניו החומות התכווצו והוא הניף את ידו באוויר.

״תחזור למחברת לפני שאני מטגן אותך כמו הבצל הזה.״מלמלתי וזרקתי את כל הבצל עם השמן אל תוך הפח כשאני זורק את הסיר הרותח אל הכיור, מה שגרם לרעש ועשן שהבהיל את שירה.היא מיד זינקה לכיווני והציצה אל תוך הכיור כשהיא מעוותת את פניה, היא נאנחה לאחר כמה דקות כשהיא חוטפת סכין לידה ומתחילה לקצוץ בזריזות ידיים את הבצל, ואז מדליקה את הגז ומניחה סיר נקי עם שמן זית.

״מה זה, את יודעת לבשל?״שאלתי בתמיהה.

היא משכה בכתפיה מהנהנת לחיוב ״הייתי עוזרת לאמא בכל שישי כשגילי ונתנאל היו מגיעים לשבת והיה לה הרבה עבודה.היא לא כל כך אהבה שאני נכנסת לה לעבודה אבל כשהיא הייתה מרשה אז זה היה הכי כיף שבעולם.״היא אמרה וככל שדיברה חיוך מאושר התפרש על שפתיה, כאילו לראשונה זכרונות מתוקים מאמא מציפים אותה, זה היה מוזר לראות ילדה בגילה של שירה מאושרת מלהזכר באימה, ילדים בגילה בדרך כלל אפילו לא מעריכים את אמא שלהם.

״למה את עזרת, איפה אור-לב הייתה?״שאלתי בתמיהה, היה לי עצוב לגלות שיש כל כך הרבה דברים שלא ידעתי על האחים שלי.את אור-לב הכרתי עד לשנה בה גורשנו מהישוב, והיא הייתה אז בערך בגיל עשר.מאז שהיא הייתה ילדה קטנה היא הייתה עקשנית וחוצפנית, היו לה דרישות מפה ועד להודעה חדשה והיא ניצלה את הרגישות וההתלהבות של ההורים שלי מבת הזקונים שלה כדי לגרום להם להכריח אותנו, האחים הגדולים, למלא את בקשותיה.ככל שהזמן עבר אני הפחתתי ממנהגי להגיע הביתה, וככה פספסתי את ההתבגרות של אור-לב, ותמיד הרגשתי שהיא כועסת עליי, אף פעם לא חשבתי להכנס לזה, העדפתי לתת לדברים לשקוע מאשר לחרא לצוף.