Why Did You Leave Me? - Harry Styles Fanfiction

Chapter 3 - Almost There

עברו כבר חודשיים מאז שהארי התקבל לאקס פקטור.

היום בערב ישודר פרק חצי הגמר.

תקופת הלימודים עמוסה במיוחד עכשיו, כך שאפילו לפנות שעה וחצי מול הטלוויזיה יהיה קשה,

אבל אני חושבת שאני אהיה בסדר עם זה

הארי צורף ללהקה, משהו שהלחיץ אותי קצת יותר.

היא מונה עוד 4 בנים. זאין, ליאם, לואי ונייל.

וברור שאני שמחה בשביל הארי, כן? אבל אני בכל זאת חושבת שהשילוב הזה..

הוא שילוב טוב. טוב מדי.

לא שזה רע, אבל יצא לי לראות הרבה בנות בשכבות נמוכות משלי ובכלל,

שממש התלהבו מהרעיון של הלהקה.

אני לא יודעת אם זו יכולת, אם זה רע או טוב, או שאני סתם טיפשה, אבל אני יכולה לראות את הדברים רחוק יותר.

ההתלהבות הזאת לא באה לידי ביטוי רק בבית הספר שלי. וכן, היא גובלת להערצה.

אז כן, כך רבותיי, תהליך ההתפרסמות של הארי ולהקתו מתחיל.

אוי מרי, כזאת מגזימנית.

הגעתי לבית הספר ופגשתי את אמה בעודה נשענת על הגדר שליד השער.

"אמה," הנפתי את ידי כדי שתזהה אותי מרחוק והתקדמתי אליה.

"היי מרי" היא חייכה אליי וחזרה במהירות להישען בכבדות על הגדר.

למרבה ההפתעה הצלחתי להתחבר לאמה איכשהו בתקופה האחרונה, איכשהו,

וזה קצת יותר מעבר לחילופי החיוכים בשיעור ובמסדרון.

אמה היא לא הטיפוס שחשבתי שהיא, למען האמת. היא כן ביישנית וסגורה,

אבל יש בה משהו מיוחד. שונה.

"קרה משהו?" נשענתי על ידה, מביטה בה.

"המצב בבית שלי לא משהו" היא נאנחה.

"לא אמרת שאבא שלך קיבל עבודה או משהו כזה?"

"זה לא מספיק"

"בכל זאת אין מספיק רווחים?"

"יש מספיק מינוסים"

אמה סבלה מבעיות כלכליות במשפחה שלה, כמו הארי.

אבל המצב שלה היה גרוע קצת יותר.

היא סיפרה לי שהיא נהגה להסתובב בעיר ולחפש חנות לעבוד בה,

אבל לא קיבלו אותה בשום מקום.

"את חייבת לנסות משהו אחר" אמרתי.

"ניסיתי כל מקום אפשרי, מרי. זה בלתי אפשרי" היא אמרה בייאוש "הם לא מקבלים עובדים צעירים"

"אוי, הם לא רציניים. מה הבעיה בזה?"

"תשאלי אותם"

הרבה צעירות מבריטניה בשנים האחרונות מגיעות לשלב מסויים בחיים שלהן שהן עוזבות למדינה אחרת.