Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-23

הארי ניער את ראשו. אתה צריך להתאפס על עצמך! הוא נזף בעצמו מנטלית. לואי צריך אותך. עכשיו תרים את התחת שלך ורוץ אליו! הארי זינק לעמידה, זרק את הטלפון שלו על המיטה ורץ החוצה מחדרו, אל הסלון, אפילו לא טורח לנעול נעליים. "אני הולך ללואי, ביי אמא!" הוא קרא לעבר אימו, שישבה בסלון ושתתה קפה ביחד עם אמיליה, חברתה. "בסדר, מותק, אל תחזור מאוחר!" קראה לעברו אן. הארי יצא מהבית, טורק אחריו את הדלת.

הארי דרך על לפחות שבע אבנים במהלך הריצה שלו, אבנים שהכאיבו לו כמו קוביות לגו שננעצות בכפות רגליו, אבל הוא לא הפסיק לרוץ. רק מחשבה אחת הדהדה במוחו: לואי.

הוא צריך ללכת ללואי. לואי הוא הדבר היחיד שחשוב כרגע.

פתאום הבנה מזעזעת הכתה בו. הוא ערער את לואי, שבטח יושב עכשיו בחדר שלו וחותך אלוהים-יודע-כמה חתכים על הזרועות שלו. הוא לא היה צריך לדבר ככה ללואי, בגללו יש סיכוי שלואי שוכב עכשיו, חסר הכרה, מדמם בלי שליטה ובלי שאף אחד יודע!

הוא הגיע לכניסה לדלת הכניסה לבית משפחת טומלינסון ופתח את הדלת בתנופה. "הארי? הכל בסדר? מה אתה עושה פה?" פיזי התקרבה אליו במהירות. "אני צריך לראות את לואי!" הוא התנשף, עקף את פיזי ורץ במעלה המסדרון לכיוון חדרו של לואי.

הוא ניסה לפתוח את הדלת, אך גילה שהיא נעולה. "שיט!" הוא מלמל. "אני לא פותח!" נשמע קולו של לואי מהחדר. "לואי! תפתח לי!" "הארי?" הארי פלט נשימה ארוכה. "כן! לואי, תפתח את הדלת! בבקשה!" משיכת אף שבורה נשמעה מהחדר. "למה? כדי שתוכל להשפיל אותי? לצחוק עליי בגלל מה שכתבתי לך, ואז להפיץ איך אני בוכה בגלל זה?"

הארי הרגיש את ליבו נחמץ. זה מה שלואי חושב עליו עכשיו? "לא..." הוא לחש. "לא, זה ממש לא מה שהתכוונתי לעשות. להיפך מזה, לו." אמרת לו. כמה זמן לא אמרת לו... מלמל הקול הקטן בראשו. הארי שמע מתוך החדר גרירת רגליים, ואז המנעול נפתח, והארי התפרץ לחדר המבולגן. רק שהפעם הוא היה מבולגן יותר מהרגיל:

בגדים היו זרוקים על הרצפה, המיטה הייתה מבולגנת, דפים היו מפוזרים ברחבי החדר, והכי נורא: כתמי דם טריים היו מרוחים על השולחן, על המיטה, על הקירות ועל הרצפה, עליה הייתה שלולית של דם שהתיזה מעט בכל פעם שטיפת דם נוספת זלגה מידו הפצועה של לואי.

הארי החוויר בזעזוע. "לואי..!" הוא לחש-צעק, אם זה בכלל אפשרי. "ה.. הארי..." גמגם לואי. ואז הארי הביט בו:

פניו נראות רזות מהרגיל, וחיוורות, והוא נראה כל כך קטן, פגיע וחלש, שהארי רק רצה לאסוף אותו בזרועותיו ולחבק אותו לנצח, רק שירגיש מוגן. "מה אתה עושה פה?" לחש לואי. "אני..." אוהב אותך, מטורף עליך, חי רק בשבילך. רצה הארי להגיד, אך הוא לא הצליח להוציא מילה מפיו. "בוא, אני אחבוש אותך..." הוא מלמל והושיב את לואי על המיטה, הוציא את התחבושות שדאג לשים במגירות של לואי ליתר ביטחון, חיטא את הפצעים העמוקים והמדממים וחבש אותם בזהירות. "לואי... למה?" הארי אחז בידו של לואי והביט בתחבושות. "א.. אני חשפתי בפניך את כל הרגשות שלי... ואתה... אתה התעלמת... אתה לא... אתה לא מרגיש ככה גם, נכון?"

הארי נשם עמוק ופתח את פיו, מנסה למחות, אך שוב, לא הצליח להוציא הגה מפיו. ולואי, שוב, קיבל את זה כתשובה שלילית. "תלך מפה, הארי." הוא אמר. "למה?" שאל הארי. "כי כל רגע שאני מביט בך ומרגיש את האהבה שלי כלפיך, ומבין שאתה לעולם לא תהיה שלי, הורג אותי מבפנים. אז עדיף שתלך." הארי הרגיש את ליבו נשבר. ככה לואי מרגיש? "אבל אני אוהב אותך." הוא לחש. לואי הרים את ראשו במהירות. "מה?"

"אני אוהב אותך. המון. ו... אני רוצה את כל מה שכתבת בהודעה, אתה פשוט הדהמת אותי, הייתי בהלם, לא ידעתי מה לענות. אני אוהב אותך, לואי. באמת." לואי נעץ בהארי מבט המום. "אתה רציני?" הוא שאל בשקט, והארי הנהן בתגובה.

חיוך קטן נמרח על פניו של לואי, הוא הניח את ידיו סביב צווארו והתקרב אל הארי באיטיות בכוונה לנשק אותו. סנטימטרים ספורים מפניו, הארי עצר אותו. "רק אם תעזוב את אלינור." לואי נעצר. כן או לא? זה שווה את זה? הארי שווה את זה?

התשובה היא כן.

"אני מבטיח." הוא לחש, והארי חייך חיוך קטן ולראשונה מזה המון זמן, הוא נישק את לואי.

~~~~~~~~~~

אוףףףף יוצאים לי פרקים ממש קצרים בזמן האחרון..

מצטערת :(

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*