מחשבות על שרלוק הולמס

בין BBC ל ACD והבעיה

בפרק הזה,אני אדבר על ההבדל בין הספר לסדרה, ועל הבעיה העיקרית שלי איתה. *ספוילר ספוילר* ג'ונלוק
דבר ראשון, משהו בזכות הסדרה: היא מנגישה קלאסיקה מהסוג הטוב ביותר לאנשים שלא קוראים, ועוד מבט על אותה הקלאסיקה לאנשים שכן. בנוסף, היוצרים הפכו את החקירות בלונדון העכורה של המאה ה19 לחקירות אלטרנטיביות, מתאימות לזמננו במאה ה21, באופן די מדהים
ועכשיו המגרעות: דבר ראשון, היא הופכת את הדמות המתוחכמת והגאונית ביותר בכל הזמנים והעלילה שלה, לסדרה בנטפליקס, ובכך עוד חלק זניח מתרבות הפופ. כלומר, אחות סודית פסיכופטית? אני באמת צריכה להסביר לכם עוד?
דבר שני, ג'ונלוק. וכן, אני יודעת שהם לא קאנון, אבל אנשים יהפכו כל ברוטיפי לאוטיפי. וזאת הבעיה. הסדרה עושה אותם חברים, כל כך חשובים אחד לשני- עד כדי כך שכמעט כל מי שיצפה בסדרה יתחיל לשפף אותם. וזו פשוט זוועה. כי שרלוק הולמס, הוא אדם שלא מתאהב. אדם שנשאר רווק לנצח. אדם שהוא כמו שלדון, לפני שהוא פגש את איימי. אדם עם כמות כזאת | | של רגשות. והעובדה שמצמידים לו את העוזר שלו, החבר הכי טוב, ואולי היחיד שלו, בתור בן זוג, פשוט כי הוא לא התאהב באף אחד אחר, וכי הם חברים, הוא פשע בעיניי. עכשיו, אני לא כועסת, או שונאת משפפי ג'ונלוק. המדיניות שלי היא: "גל שיפ ישפפ את שיפו". אבל לדעתי, אחת הסיבות ששרלוק הולמס היא דמות כל כך מושלמת, מתוחכמת, ואלמותית, היא שהוא לא מתאהב. אני, בתור א-רומנטית, מעריצה אותו מאז ומתמיד, וזאת אחת הסיבות. הוא הדמות הראשית היחידה שאני מכירה שאינה מתאהבת (ואל תגידו לי הציידות, כי א. הן לא דמויות ראשיות, וב. הן מתנזרות מאהבה. לא לא מרגישות אותה) ולהצמיד אותה לחבר היחיד שלו בכוח מחלל, הורס ומשמיד את הדמות המדהימה הזאת. חוץ מזה, מה שרוב האנשים לא מבינים, היא שיוצרי הסדרה השתמשו בג'ונלוק בתור בדיחה, ולא באופן רציני.

וזו הייתה דעתי על הסדרה, ובעיקר על ג'ונלוק

רות סוף