Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-28

נשארו עוד שני פרקים ואפילוג!

~~~~~~~~~~

"ואז היא חייכה, עצמה את עיניה, ו..." פיזי משכה באפה ופלטה יבבה, לא מצליחה להמשיך. "ומתה." לחשה פיבי והשלימה את הסיפור. לואי בהה בהן בעיניים גדולות ומלאות דמעות. אמא שלו... הלכה? זהו? היא נאבקה במחלה הזאת כל כך הרבה זמן... ולשווא?

ידיו רעדו ופניו החווירו. אמא שלו מתה. זה לא חלום, זאת לא מתיחה. היא באמת מתה. ועכשיו הוא והאחיות שלו לבד.

"אתן... אתן יכולות ללכת? אני צריך להיות קצת לבד... אני גם רוצה לישון קצת." דייזי הנהנה ויצאה מהחדר, מושכת אחריה את שאר הבנות.

לואי פלט נשימה ארוכה ויבבה. הוא לחלוטין לבד עכשיו. אין לו את הארי, אין לו את אמא שלו...

הוא שבור לגמרי. הוא מרוסק.

אין לחיים שלו טעם יותר. לחיות בבדידות זה הדבר הנורא ביותר שקיים. והוא אוהב את אחיותיו, אבל גם ארבע אחיות לא יוכלו למלא את החור שנפער בליבו.

הוא לא רוצה לסבול יותר.

הוא לחץ על כפתור הקריאה לאחות. תוך כמה רגעים היא נכנסה לחדר. "כן, לואי?" היא שאלה בטון נעים. "מתי אני משתחרר?" הוא שאל. היא הביטה בדפים שבידיה. "לפני מה שכתוב לי פה, אתה יכול להשתחרר אפילו היום. אבל עם מעקב רפואי צמוד." לואי הנהן במהירות. "אני רוצה להשתחרר היום." האחות חייכה. "אני אתן לך כמה טפסים לחתום עליהם עוד רגע." היא יצאה מהחדר ותוך כמה דקות חזרה עם ערמת דפים ועט בידה.

"רק תחתום כאן ותוכל להשתחרר."

----------

*אזהרת טריגר-התאבדות*

לואי ישב על המיטה בחדרו, הסכין בידו הרועדת. הוא בטוח שהוא רוצה לעשות את זה?

התשובה היא כן. אבל הוא צריך לוודא במאה אחוז שזה יעבוד. הוא לא יכול להסתכן.

הוא יצא החוצה, מתחמק מאחיותיו ונכנס למכונית. הוא עומד לביים פה תאונה קטלנית, זה יעבוד, נכון? הוא התניע את הרכב ויצא מהחניה. אבל אסור לו שאף אחד אחר יפגע חוץ ממנו. אולי... להתנגש בעץ גדול? כן, זה בטח יעבוד. הוא התחיל לנסוע לאורך הכביש לכיוון הפארק. יש שם הרבה עצים.

תוך דקות ספורות הוא הגיע לשם. הוא בחר את העץ הגדול ביותר, נסע מעט לאחור ואז לחץ על דוושת הגז והתנגש בעץ בשיא המהירות. כרית האוויר נפתחה. כל גופו כאב. נשמעו צרחות.

לואי נשען לאחור בחיוך ועצם את עיניו, מוכן ומזומן לשקוע לשינה שממנה לא יתעורר שוב.

----------

אז הוא כן התעורר.

שוב, באותו בית חולים, עם אותן יבבות, הפעם מצידה של פיזי. הוא גנח בתסכול. "לואי!" התייפחה לוטי. הוא נהם בעצבנות.
"למה ניסית את זה שוב?" היא בכתה. "כי אני לא רוצה לחיות!" הוא אמר בכעס. "כי אין יותר טעם לחיים המחורבנים האלה שלי, אני לא רוצה את זה יותר! אני רוצה למות!"

שתיקה.

"חוט השדרה שלך נפגע. שברת ארבע צלעות ובעקבות זה נוצר לך חור בריאה הימנית. לפני כמה זמן לקחו אותך לבדיקות כדי לברר אם יש עוד דימום פנימי כלשהו. עדיין לא הגיעו התוצאות." לחשה דייזי. לואי פתח את פיו כדי לדבר, אך נקטע. "תפסיק!" צעקה פיזי בבכי. "תפסיק לואי, אתה לא מבין שאנחנו לא נצליח להתמודד עם עוד אובדן? אתה לא קולט את זה?! אתה לא היחיד שקשה לו! למה אתה ממשיך ומנסה להרוג את עצמך?!" לואי לקח נשימה ארוכה. "אתן לא תבינו." הוא לחש.

הבנות נעצו בו מבט שבור. "אני מצטער, אבל אני לא מתכוון להמשיך עם החיים האלה." הוא לחש בכאב. לוטי התחילה לבכות בהיסטריה.

באותו רגע, כאילו בכוונה, נכנסה לחדר אחות. "לואי טומלינסון?" לואי המהם כדי לסמן שהוא מקשיב. "הבדיקות שלך חזרו. אני מצטערת לבשר לך, אבל יש לך דימום פנימי חמור בכבד ובקיבה. אנחנו נשקיע את מירב מאמצנו, אבל הסיכויים שלך לשרוד אינם גבוהים. זאת הייתה תאונה קטלנית מאוד."

דייזי חיבקה את פיזי בחוזקה והחלה להתייפח על כתפה. "אני עומד למות?" שאל לואי. האחות הנהנה. "אני נורא מצטערת." לחשה שוב, ויצאה מהחדר.

לואי פלט נשימה ארוכה. הוא עומד למות. לראשונה מזה המון זמן הוא הרגיש סוג של קלילות. הוא נגע קלות בידה של לוטי. "כן?" היא שאלה, פניה אדומות ורטובות מדמעות. "את יכולה להתקשר לליאם ולזאין ולהגיד להם לבוא?" לוטי הנהנה ומחתה את דמעותיה. אפילו בלי שלואי יגיד, כל האחיות הבינו למה: פרידה. "עוד מישהו?" שאלה פיבי בשקט. לואי חשב על זה רגע. הוא רצה להגיד לא, אבל פשוט לא היה מסוגל. לעוד מישהו מגיעה הפרידה שלו. לואי הנהן בשתיקה ונעץ בלוטי מבט ארוך. היא הבינה בלי מילים מי אותו האדם.

הארי.

~~~~~~~~~~

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*