Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-30

אמג אמג אמג אמג פרק אחרון אההההההההההה

~~~~~~~~~~

לואי נעץ בהארי מבט שבור.

הארי החזיר לו מבט זועם.

"מה נראה לך שאתה עושה?!" הוא צעק. "קצת קשה לך אז אתה מרים ידיים? אתה מודע בכלל למה שעשית?! אתה יודע מה יקרה לכל אחד למי שפה אם תמות?!" לואי בלע רוק. "מה היה כל כך חרא בחיים שלך שהחלטת לעשות את זה?!"

"אתה בגדת בי." לחש לואי.

"אני לא פאקינג בגדתי בך, לואי!! אתה באמת מאמין לאלינור, הכלבה הזאת, ולא לי, החבר שלך?!" דמעות עלו בעיניו של לואי. "אני... אני לא יודע..." הארי פלט אנחה עצבנית. "מתי אתה משתחרר?" הוא שאל בקול רך יותר, כי למרות כל הכעס, הוא אהב את לואי.

לואי השפיל את מבטו והניד בראשו לשלילה. "הארי..." לחשה לוטי והניחה יד על כתפו של הארי. "זה... זה לא יקרה. הוא כבר אבוד, ככה אמרה האחות."

הארי קפא, מרגיש את ליבו מתנפץ לרסיסים. "את משקרת." הוא אמר בתקיפות. פיזי הנידה בראשה לשלילה. "היא לא." דייזי ופיבי נעצו בהארי מבט עצוב.

"לא!!" הוא צעק. "את משקרת! אתן כולכן משקרות! הוא לא ימות, לא, הוא לא ימות..." פיבי משכה באפה. "אנחנו מבינות, הארי. זה כואב. אבל זאת האמת." הארי נעץ בלואי מבט ארוך. "זה נכון?" הוא לחש.

לואי הנהן.

עיניו של הארי נפערו בתדהמה. "לא..." הוא לחש, דמעות עולות לעיניו. "לא, לא, לא! לואי, לא..."

זאין וליאם החלו לצאת מהחדר, הבנות בעקבותיהם, נותנים לזוג לקבל את הפרידה שלהם. הארי התיישב ליד מיטתו של לואי. "אל תעשה לי את זה, תגיד שהם משקרים." הוא התחנן בכאב. "אני לא רוצה לשקר לך, הארי. אני אוהב אותך."

"אז למה עשית את זה?"

"כי חשבתי שאתה לא."

הארי פלט יבבה ומשך את לואי לחיבוק חזק, מרגיש את כתפו נרטבת מדמעותיו של לואי.

"הארי..." הארי הרים את מבטו, עיניו הירוקות פוגשות בעיניים הכחולות של לואי. "אל תעזוב אותי, לו. בבקשה." לחש הארי.

"אני אוהב אותך, הארי. כל כך אוהב אותך. אתה הצלת אותי כל כך הרבה פעמים."

"אני רוצה לחיות את החיים שלי איתך, לואי. ואני לא רוצה לחיות שנייה מהחיים שלי בלעדיך. אל תעזוב אותי, בבקשה..."

"אתה הבנאדם הכי טהור ומקסים שפגשתי בחיים שלי. אתה חכם, אתה מצחיק, אתה פשוט מושלם. מבפנים ומבחוץ. כל דקה שעוברת אני אוהב אותך יותר."

"אז אל תמות, אל תלך לי, לואי..."

"אני לא יכול, הארי. אני לא מסוגל להחזיק יותר." לחש לואי בכאב.

"לא, לא, לא, לואי, לא... לואי, בבקשה לא..." המשיך הארי למלמל, מביט בעיניו בכחולות של לואי, מרגיש צמרמורת בגופו כשהירוק פגש בכחול.

"תהיה חזק. תהיה טוב. תהיה מאושר."

"לא, לא בלעדיך..."

"בעצם, אל תהיה.

תישאר."

ועם המילים האלה לואי לקח נשימה כבדה ועצם את עיניו הכחולות בהבעה שלווה. "אני אוהב אותך, הארי." הוא לחש, שומע יבבה שבורה ויד רכה שתופסת בידו.

ואז הוא לא שמע יותר כלום, אבל זה לא הפריע ללואי.

הוא קיבל את הפרידה שלו.

----------

הארי בהה בלואי בהבעה שבורה. הוא ידע שזה נגמר.

לואי לא נשם יותר.

לואי לא פקח את עיניו.

ידיו החלו להיות קרות.

הוא הלך. זה נגמר. והפעם באמת.

"לא!" הוא זעק ואחד בצווארון חולצתו של לואי, מנער אותו קלות. "לא, לואי, אל תלך לי, אל תמות, אל תעזוב אותי... לא!!"

הוא בכה בלי שליטה. הוא שמע את דלת החדר נפתחת וצעדים חרישיים נכנסים פנימה, אבל זה לא הפריע לו. הוא הרגיש מישהו אוחז בידו ומושיב אותו על כיסא. הוא לא ראה כלום, רק מחשבה אחד עברה במוחו: לואי מת. הוא עזב אותו.

"הארי..." נשמעה לחישה, קולו של ליאם. "הוא הלך..." לחש הארי. ליאם וזאין עמדו מולו, בוכים בלי שליטה. "זה לא פייר." מלמל זאין בקול שבור. הארי הסכים איתו בליבו, אך לא הוציא מילה. הוא לא הצליח. כל הגה שיוציא מפיו רק ישבור אותו יותר.

הוא ידע שפרידות זה לא דבר קל. כשסבו מת הוא הרגיש שבור להרבה זמן.

אבל עכשיו הוא הרגיש מרוסק. חתיכה ממנו נעלמה ביחד עם לואי, חתיכה ממנו ששייכת ללואי, מאז ומתמיד היא הייתה, ולנצח היא תהיה.

חתיכה שתחזור רק כשלואי יחזור.

אף פעם.

~~~~~~~~~~

וואו.

רציתי בהתחלה להגיד סליחה אבל אז הייתי כזה: "אבל להגיד סליחה על זה שהרגתי דמות זה כמו להגיד סליחה על זה שהרגתי חבר טוב..." אז אני לא מתנצלת.

בהמשך היום/מחר יעלה האפילוג, תלוי מתי אני אסיים אותו :)

אחרי האפילוג יהיו קטעים שירדו בעריכה ואז חשבתי לכתוב גם נאום כזה אבל בתכלס אף אחד לא באמת קורא את זה אז ויתרתי.

במקום זה תעלה הפתעה ענקית!

מוזמנים לנחש ;)

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*