העיינים שלו...

פרק אחד עשר

אזהרה: פרק בלי הרבה התקדמות בעלילה
(חחח)
איכשהו, קמתי בזרועותיו של אוסטין.
"מזל טוב מאמי" אוסטין אמר ונשק ללחי שלי.
שיט! יש לי יום הולדת היום!
אני לא מאמינה ששכחתי את יום ההולדת של עצמי!
זה לא דבר רע שיש לי יום הולדת.. אבל.. שכחתי אותו!
הסתכלתי על השעון שתלוי בחדרו, שבע וחצי בבוקר, שעה עד שמתחיל יום הלימודים.
כיסיתי את ראשי בשמיכה, נזכרת באירועים שקרו אמש ומנסה לעכל.
"קדימה סקרלט צריך לקום, היום הוא יום מיוחד" אוסטין אמר בקול רך וליטף את גבי מעל השמיכה. "לאאא....." מרחתי את המילה, בקולי הצרוד והישנוני של הבוקר, "אז את בטח לא תרצי לדעת מה קניתי לך ליום ההולדת", הורדתי את השמיכה מפניי והסתובבתי אל עבר אוסטין באיטיות, הצרתי את עיניי, "אתה חושב שאפשר לקנות אותי עם מתנות?" "כן?" שאל בתמימות, גלגלתי את עיניי "לא.." ענה בעצמו, "ועם חיבוקים אפשר?" הוסיף בשאלה, חייכתי אליו, הוא יודע שאני אוהבת חיבוקים, התקרבתי אליו והוא עטף אותי בזרועותיו החמימות, ניצלתי את החיבוק כדי לעצום את עיניי מעט ולנסות לישון, אני עייפה באופן מוגזם.
"סקרלט? חזרת לישון?" אוסטין שם לב כשניתק את החיבוק וגיחך, לא עניתי, הייתי עייפה מידי, "סקרלט קומי כבר!" אמר וניער אותי, צחקתי, "אוסטיןן דייי אני רוצה לישון" "טוב, את הבאת את זה על עצמך" אוסטין אמר והפסיק לנער אותי. מה זאת אומרת? בלי שנתן לי יותר מידי זמן לחשוב, הוא הרים אותי כמו כלה. הוא חיפש משהו במגירה שבחדרו, ניסיתי להישאר עצבנית, הוא צריך לחשוב שאני כועסת, אבל לא יכלתי לעמוד בזה ופשוט צחקתי, "תוריד אותיי!" אמרתי והוא התעלם, לאחר מכן הוציא ממגירתו אריזה של מברשות שיניים, "רוצה אחת ורודה או סגולה?" אמר וגיחך, "כחולה!" הכרזתי בשמחה, הוא הוציא את המברשת הכחולה מהאריזה והלך אל עבר חדר השירותים והמקלחת הצמוד לחדרו.
כשנכנסנו לחדר אוסטין סוף סוף הוריד אותי, צחצחנו שיניים ואוסטין צחק עליי שהמנטה במשחת השיניים שלו חריפה לי, אני רגילה למנטה עדינה יותר, אל תאשימו אותי.
פתאום הרגשתי שפריץ של מים על פניי, הייתי המומה, "איך אתה מעז?!" שאלתי והשפרצתי עליו בחזרה עם מי הכיור, הוא השפריץ שנית וצחק על הפרצוף הכועס שלי, "זו הכרזת מלחמה!!" צעקתי.

"את לא רוצה להחליף את זה?" אמר אוסטין בגיחוך והצביע עליי, העטופה במגבת, ועל בגדיי הספוגים במים. הוא חיפש בארונו בגדים יבשים. אני ספוגה במים כי אוסטין החליט שזה רעיון טוב להשתמש בדוש של המקלחת שלו ככלי נשק. "להחליף במה בדיוק?" אמרתי, עדיין מעט כועסת, "אני אתן לך חולצה- אה, גם המכנסיים התרטבו?" אמר וניסה לא לצחוק, הוא ניסה להחניק גיחוך קטן כשהביט במכנסיי הספוגים, אך ללא הצלחה, הוא פרץ בצחוק, "יש לי טרנינג, מאוד נוח.. ובוקסר?" ניסה להישאר רציני אבל צחק מהמחשבה שהציע לי בוקסר, גלגלתי את עיניי אבל אישרתי, אין ברירה אחרת.
היינו לבושים בבגדים מאתמול כי שנינו נרדמנו באמצע הסרט.
הוא חיפש את החולצה שתכנן להביא לי וראיתי שהוציא גם לעצמו חולצה לבנה חלקה וג'ינס, רק חולצתו נרטבה מעט אבל היה צריך להחליף גם את המכנסיים מאתמול.
הוא זרק לי את החולצה שניסיתי לתפוס ללא הצלחה, וכך גם את שאר הבגדים.
אני ממש עייפה, אני צריכה מקלחת בוקר שתעיר אותי, "אוסטין, יש לך.. דברים של מקלחת של בנות, נכון?" אמרתי וצחקתי, לא יודעת בדיוק מה לומר, "את יכולה להתקלח במקלחת של אמא שלי, אני אבדוק איתה אם זה בסדר" אמר בחיוך ויצא מהחדר, לא לפני שהודיתי לו.
ניצלתי את הזמן הזה כדי לחקור קצת את החדר שלו.
לא שמתי לב לפוסטרים שיש לו על הקיר, פוסטרים של ברונו מארס, מייקל ג'קסון, אד שירן ועוד כמה אמנים שלא זיהיתי, על קיר אחר היו תמונות ילדות חמודות של אוסטין, ביחד עם בני משפחה. וואו, אמא שלו יפהפיה.
"מסתכלת על תמונות ילדות מביכות שלי?" אוסטין הבהיל אותי! "נבהלתי!" אמרתי והוא צחק מהפרצוף הכועס והמבוהל שלי, "טוב, פעם הבאה אני לא אתגנב" אמר ושיחרר עוד צחוק.
"דיברתי עם אמא שלי, היא אישרה והיא תתרחק מהאזור" אמר בסמכותיות, "אז איפה אתה תתקלח?" רגע, באמת שאלתי את זה? "במקלחת שלי-" "לא משנה לא משנה" קטעתי אותו, "לכי כבר להתקלח, את מרטיבה לי את כל החדר!" צחקתי ואוסטין ליווה אותי אל חדר המקלחת של אימו.
אוסטין הוביל אותי לדלת הרחוקה במסדרון, שכנראה הייתה דלת חדר אימו. כשהגענו הוא עצר לרגע לפני שפתח את הדלת, "אני צריך לעצום לך את העיניים, יש תמונות מביכות שלי על הקירות" "מביכות עוד יותר מהתמונות שהיו תלויות בחדר שלך?" "כן." צחקתי מהרצינות שלו לגבי העניין וגם הוא גיחך אך ניסה להישאר רציני.
הוא חסם את שדה הראייה שלי עם כפות ידיו והוביל אותי בחדר אל עבר החדר השני שהנחתי שצמוד אל הראשון. אחרי כמה מעידות הגענו, "את לא יוצאת לבד, אני בא ללוות אותך!" "אתה לא סומך עליי?" "..." "..." "אני סומך עלייך."
וואו לאמא של אוסטין יש הרבה.. סבונים? והם מריחים כל כך טוב!
כשסיימתי להתקלח נזכרתי במה שאוסטין ביקש, לא להסתכל על התמונות! הטעטפתי במגבת שהביא לי ועטפתי אחת סביב השיער שלי, שהספיק להתארך עוד יותר מהאורך שהיה בתחילת השנה.
כשהייתי יבשה התלבשתי בבגדים של אוסטין, מה שנתן לי, והתכוננתי לצאת מהחדר, עצמתי את עיניי והתחלתי לגשש בחדר הלא מוכר.
'מה זה?' מלמלתי לעצמי כשהרגשתי משהו קר, זה בטח קיר, אני פשוט אצמד לקיר ואלך לצד אחד עד שאגיע לדלת! את גאונה סקרלט! תודה רבה סקרלט!
אני חושבת שהשתגעתי.
קיבלתי הרבה מכות מחפצים בדרך..
'אווץ' מה זה' שוב מלמלתי לעצמי כשהרגשתי משהו, יותר קר מקיר, לדעתי זו מתכת, המתכת של הידית! מצאתי את הדלת!!
פתחתי את הדלת, יצאתי מהחדר, ורק אז פתחתי את עיניי, בשביל לגלות שעשיתי סיבוב וחזרתי אל חדר המקלחת, שיחררתי אנחה.
טוב, ננסה שוב.
לעצום עיניים, לפתוח את הדלת, לגשש.
'אאו' נתקעתי במשהו, פחות קר מקיר, בן אדם? "שלום לך נערה אבודה, תני לי לעזור לך" אוסטין הוביל אותי ליציאה וצחקתי מהקיטשיות.
לבסוף, אחרי כמה שניות, שמעתי דלת נפתחת "הגענו, את יכולה לפתוח את העיניים" פתחתי את העיניים ואוסטין סגר את הדלת, אוסטין חסר החולצה נגלה אליי, "אכפת לך?" אמרתי בצחוק, גם הוא צחק, ניסיתי להסתיר את המבוכה, ולא להסמיק.
הלכנו לחדר שלו והוא לבש את החולצה שהייתה מוכנה כבר מקודם, כמובן שהוא ילבש אותה רק עכשיו. "איך ידעת מתי לבוא?" שאלתי בנוגע לקודם, "שמעתי אותך מקבלת מכות מדברים" שנינו צחקנו, "אבל למה לא באת קצת מוקדם יותר?" שאלתי בפרצוף עצוב,
"להתלבש, את יודעת"
"אבל חולצה זה לא חשוב?"
"לא במקרה הזה, במצב מצוקה צריך לדעת לוותר על כמה דברים"
"מצב מצוקה?"
"הנערה שלי הייתה במצוקה"

"אתה חמוד כשאתה קיטשי" אמרתי והנחתי נשיקה קטנה על שפתיו, "וגם קצת מעורר חלחלה" אמרתי בגיחוך בעודי מסובבת את גבי אליו והולכת לקחת את הטלפון שלי, לא נגעתי בטלפון כל הערב, והבוקר.
"חלחלה?" אוסטין שאל בשעשוע, "חלחלה." עניתי.
לקחתי את הטלפון שלי והסתכלתי על המסך.
"מהה?!?" צעקתי אל עבר אוסטין בבלבול, "עכשיו השעה 6 בבוקר?!?" אוסטין נבהל בהתחלה, אבל אז רק הסתכל עליי וחייך, "אני ראיתי שהשעה הייתה שבע וחצי בבוקר קוד-" התחלתי לדבר את המחשבות שלי אבל אוסטין קטע אותי, "השעון הזה מקולקל, הוא תקוע כבר יותר משנה" אמר וגיחך, "אז למה קמנו מוקדם?! מתי קמנו בכלל?" אני מבולבלת, "קמנו ב5 בבוקר, כדי שיהיה זמן לכל ההכנות של ילדת היומולדת!" אמר בהתרגשות, הוא נשמע כמו דודה שלי, בהיתי בו עם פרצוף כועס. "הפתעה..!?" המשיך לדבר כמו דודה, ואני פשוט בהיתי בו בכעס.

פרק נחמד עם פחות עלילה ויותר אוסטין וסקרלט, טוב, מגיעה לסקרלט הפסקה קטנה מהעלילה, יש לה יום הולדת!
נתראה בפרק הבא💙