גייז בשחור // לארי סטיילינסון

פרלוג

הארי שפשף את ידיו בעצבנות. הוא היה מוכרח להתעסק במשהו אחר שיסיח את דעתו אחרת הוא יתפוצץ, או לפחות כך הרגיש.

הוא העיף שוב מבט מהיר וחסר ביטחון באזור המתנה בו שהה. הוא ישב על כיסא המרופד בריפוד אדום שלצידו הייתה שידת שיש ועליה אקווריום מצוחצח ובו שני דגי זהב קטנים הבהו בו במבט מטומטם. הוא ניצל את ההזדמנות ובדק בהשתקפות האקווריום איך שיערו נראה ושינה את כיוון נטייתו שוב בחוסר החלטיות. הוא פלט נשיפה עצבנית והמשיך לסרוק את החדר; על הקירות הלבנים לא היה דבר מלבד דיוקן ארוך של איש הלובש חליפה ועל פניו הבעה חושדת ואפילו קצת מאיימת. האיש לא היה נראה מסביר פנים והארי נמנע מליצור קשר עין עם הדיוקן.

אפשר היה בקלות לחשוב שהוא רק אזרח תמים עם כאב בטן בתור לרופא, אך איש מלבדו לא היה באזור ההמתנה ועל דלת המשרד אליו חיכה להיכנס לא היה רשום "דר כהן" אלה "ג'פרי שרבטסקי" ללא שום גינון אחר הירמוז לאן משתייך האיש.

"סטיילס" קולה של המזכירה קרא במתיקות מבעד לשידת עץ עבה והארי הרים את ראשו, "חמש דקות" אמרה מבלי להוסיף מידע וחזרה להביט במסך המחשב.

אם הארי חשב שהיה פקעת עצבים מקודם הרי שעכשיו הוא פצצה מתקתקת של חוסר סבלנות. הוא ניסה כמה שיותר לא לתת לראשו להתמלא במחשבות- הארי הכיר את עצמו היטב וידע שמחשבות אופטימיות לא יבואו לכן העדיף להשתיק את הקולות הקנטרניים שבראשו אשר לעיתים היו בעלי אופי ממורמר יותר מן שכניו הפולנים.

לאחר כמה דקות של המתנה מייגעת, דלת המשרד השחורה נפתחה וקול עמוק שהארי מצא כידידותי במקצת קרא לו להיכנס. בהתרגשות קלה והרבה חשש נכנס הארי פנימה לקבל את התג שלו.
"הארי אדוארד סטיילס" התנוסס שמו באותיות שחורות ובולטות. מתחתיהן הייתה תמונה מחמיאה באופן מפתיע של מבוגר בעל עיניים ירוקות בורקות הלובש חליפה מכובדת, חתיך כמו תמיד.

"כל הכבוד סטיילס" ג'פרי לחץ את ידו הרועדת במקצת של הארי בחום והושיט לו את התג, "ברוך הבא למוסד".

-
שאר הפרקים יהיו ארוכים יותר (ושכחתי לציין שזה ממבט מבט כללית ;-;)