גייז בשחור // לארי סטיילינסון

2.

הם חיים בעולם בו מקדונלס זו מסעדה לגיטימית עם מלצרים וטבחים בסדר? יופי. אני ממש לא כותבת את זה בדיעבד אחריי מאות תגובות שלכן לאורך הפאנפיק שגרמו לי להבין שאיכשהו כתבתי את הסיפור הזה במשך שנה ולא עלה בדעתי אפילו פעם אחת להיזכר שבמקדונלס אין מלצרים💀.
-

"תרצו לשבת או לקחת?" לואי שאל במתק שפתיים בזמן שסידר את פנקס ההזמנות. הוא עמד בכניסה למקדונלדס, לבוש בבגדי העובדים הלא נוחים באופן מציק. רק אלוהים והאפליקציית פתקים בטלפון שלו ידעו כמה הוא תיעב את עבודתו "הסניף הראשון בעולם עם שירות לקוחות אישי!" ואם חשבתם, כמו לואי, שזה אומר שהמשכורת תהיה שווה יותר- התשובה היא לא. מלצרים אישיים או לא, משכורת במקדונלדס היא לא דבר רווחי במיוחד. היתרון היחיד שהיה שווה עבורו להישאר היה העבודה הצמודה עם אחד מחבריו הטובים ביותר, ג׳ק.

"לקחת" אב המשפחה מלמל בקול סמכותי ולואי הינהן.

"מיד יבוא" הוא הסתובב ותלה את ההזמנה על צג ההודעות שמאחוריו.

"עוד הזמנה? אלוהים לואי אני לא עומד בלחץ" ג'ק מלמל מאחורי שיש המטבח בהיסטריה בעודו מפזז בין קצוות החלל הקטן בחיפוש אחר כלים. הוא היה גבר לשנות העשרים המוקדמות לחייו, מלא מרץ ובעיקר מלא לחץ. עיניו היו חומות ירוקות, תלוי באיזה שעה ביום מדובר, אפו היה קטן ולחיו היו סמוקות מהעבודה. שיערו היה בצבע חום בהיר והוסתר תחת כובע טבחים חד פעמי בצבע לבן.

לואי נחר ולא הפנה אליו את מבטו. "תגיד תודה שיש הזמנות וזהו" הוא נשען על הדלפק וגלגל את עיניו.

"לך קל לדבר, אתה לא מבשל מנות כל היום רק כדי שאיזה מתבגרת בת 14 תגיד שזה לא מה שהיא הזמינה ותחזיר את זה" חברו הברונטי התלונן בעודו מקפיץ מנות מעושות על המחבת בניסיון שלא להפיל שום דבר.

"אתה חושב שזה קל להיות נחמד לכל המתבגרות האלו?" לואי גיחך ושמץ של תסכול נכנס לקולו, "שלא לדבר על כל העיניים שהן תולות בי".

"אתה ממש מסכן הא?" הוא לעג לו וזכה לקבל אגרוף לכתף מצידו .

"אני ברצינות חייב לקבל תג שאומר 'אני גיי תעזבו אותי בשקט'" לואי גיחך ולקח את הצלחת שג'ק הניח על השידה השחורה. "אתה יודע שאתה לא חייב לצלצל בפעמון כדי להתריע שהמנה מוכנה כשאני עומד פה" הוא הרים את הצלחת במיומנות בשווי משקל בזמן שהטיף לו על שיטות עבודה.