פרפר בצבע כחול

פרק 1

עבר

הבטתי על הנער, אשר ישב על הספה, במרפסת שממול המרפסת שלי. הוא נעץ בי את המבט הויסקי שלו וגרם לי להשתכר. שיערו השחור החלק, התנופף ברוח וגרמה לו להיראות שובבי. הוא קם על רגליו, נשען על המעקה של המרפסת ולא הפסיק להסתכל עלי, הוא חייך בשובבות נערית ושאף מהסיגריה שעישן. הייתי בת 14, כמעט 15 ותיארתי לעצמי שגם הוא, אולי הוא היה אפילו בן 15. גופו היה רזה, אך ריבועיו היו בולטים. קוביות טבעיות שכל כך החמיאו לו. על זרועו היה מקועקע פרפר בצבע כחול והוא לא הפסיק להניח את האצבע המורה שלו עליו ולסמן לי שהפרפר הזה הוא אני. הסמקתי, הסמקתי והתמכרתי וכל זה מאינטרקציה ללא מילים.  כל זה התמשך במשך שבוע שלם, מהרגע שעבר לגור בבית הזה. זה היה תחילת החופש הגדול, ותיארתי לעצמי שהוא לבטח יהיה בבית הספר שלי. כל כך רציתי שיהיה, רציתי אותו, הרגשות שלי צפו בתוך הגוף שלי ולא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות בשבוע, וכל זה דרך מבטים שהעברנו במרפסות חדרנו. רציתי לדעת מה היה ריחו, איך נשמע הקול שלו ואיך נראות עיניו מקרוב. תיארתי לעצמי שכל זה עוד יקרה. שני גברים שנכנסו אל המרפסת, אחד נראה היה בן 20 והשני בן שבע או שמונה, קטעו את המבטים בנינו והוא הפנה את תשומת ליבו אליהם, לאחר שקרץ לעברי וגרם לבטני התחתונה להתערבל כמו בטון.

נכנסתי בחזרה לחדרי ואחי למחצה, עומר ישב על המיטה שלי והתעסק עם הפלאפון שלו. הוא היה קטן ממני בשנתיים, אמא התגרשה מאבא שלי, יוסי כשהייתה בהריון איתי, בחודש שמיני ולאחר שילדה אותי, חצי שנה לאחר מכן, פגשה את יוחאי אשכנזי והתחתנה איתו אחרי חצי שנה נוספת. היא נכנסה להריון עם עומר לאחר חודשיים. גדלנו יחד, בבית הזה, של יוחאי בנתניה. יוחאי היה הייטקיסט ואמא עורכת דין לענייני משפחה. לא היה חסר ליוחאי כסף וגם לאמא שלי לא. את הדירה הזאת, בעלת 5 החדרים הוא קנה כשהכיר את אמא. כדי שיהיו מספיק חדרים לכולם. הוא אהב אותי ואת אושר, אחי שהיה גדול ממני ב5 שנים כאילו והיינו שלו. התחברתי אליו חיבור מיידי, לאושר לקח מעט זמן, אך לבסוף הוא התרגל אליו והצליח להתחבר אליו. תמיד דאגתי לעומר, תמיד הייתי לצידו ועזרתי לו עם שיעורי בית. הוא היה עם בעיות קשב וריכוז והיפראקטיבי. רגלו תמיד קיפצה והוא היה תמיד צריך להיות בפעולה, כי לשבת הוא לא הצליח יותר מדיי זמן. הייתי מצליחה לגרום לו לשבת וללמוד, הוא הביט בי בהערצה ולא הפסיק לחבק ולהודות לי. הוא היה מעט מופנם ומרוחק משאר האנשים. היו לו חברים, שהיו מעט שובבים, ניסיתי להרחיק אותו מהם, אך הוא לא הקשיב לי ואמר שהכל יהיה בסדר ושהם רק בני 13 ושהם לא כאלה נוראיים כמו שהם נראים.

"עומר!מה קורה?" שאלתי אותו בחיוך קטן על פניי, הוא הרים את עיניו מהמכשיר נייד שלו והביט בי ברצינות. התיישבתי על ידו, על מיטתו והוא העביר את הנייד אלי. הבטתי על התמונה שהוצגה מולי, זאת הייתה שילת, אחות של ילדה מהשכבה שלי, נועה. הילדה בתמונה, הייתה בעלת שיער בצבע שטני ומעט זהוב, של ברבי, ארוך וחלק. עיניים כחולות בצבע ים, היא הייתה נמוכה מעומר שהיה מטר 65.