גייז בשחור // לארי סטיילינסון

3.

אל תדאגו אני לא מהסוג פאנפיקים שמורחים אתכם עם אקספוזיציה של מיליון עמודים. הכיף מתחיל כאן.
-

לואי פתח את דלת הבית וקרס על הספה בעייפות, "משמרת של שמונה שעות כולל נוהל סגירה. אני מותש. ליאם תגיד למזכירה שלי לדחות את כל הפגישות שיש לי למחר" הכריז, על אף שהיה ברור לכל הנוכחים בחדר שלסטודנט העני שעובד משמרות כפולות במקדונלדס אין מזכירה.

ליאם הניד בראשו מול המראה שהייתה על השידה בסלון. הוא סיים לסדר את צווארון בחולצה המכופתרת שלו ויישר את כפתיו בעת שהביט בלואי במראה. הבחור נמרח על הספה בדרמטיות, וחלץ את נעליו באנחת רווחה עייפה.

הוא גיחך מעט, "רוצה לרדת לבר?" שאל כעבור כמה שניות של שקט.

"אתה מקשיב לי בכלל?" לואי התהפך על גבו ותלה בליאם מבט מאוכזב מעט, "שמונה שעות משמרת כולל נוהל סגירה" הוא כיסה את עיניו בידיו הקטנות ועצם אותן. "אני הולך להתקלח עם טוסטר מחובר לחשמל הלילה".

ליאם גיחך. הוא שמע הצהרות שכאלו כמעט בכל פעם שהבחור המפונק נתקל במכשול הקטן ביותר. הפרופסור נתן שיעורי בית? לואי איים בחבל תלייה. צריך להחליף סדין במיטה? לשאוף אדי דלק מהמכונית הייתה האופציה המקבילה. ליאם לא התרגש יותר מידי כשלואי ניסה לעורר פרובוקציות, כי היה לו ברור שהוא רק מנסה להתמסכן. "הבר ישפר לך את המצב רוח" אמר בניסיון לעודד אותו.

"אלכוהול? אתה מנסה לגרום לי לפתח דרך התמודדות לא בריאה, פיינו?"

ליאם גלגל את עיניו. רק אדם בשנתו הראשונה בתואר בפסיכולוגיה מחקרית היה משיב ככה. "כן. אולי תהפוך להיות אלכוהליסט במקום להפריע לי כל פעם שאתה עצבני".

"מצחיק מאוד. עם מי אתה הולך?"

"חברים מהעבודה" השיב.

לואי עיוות את פניו. "אז אני באמת מעדיף להתאבד בבית במקום" חבריו של ליאם למשרד היו משעממים להחריד, כמו שכל מי שבחר לעבוד במשרד אדירכלות יכל להיות. לואי בעצמו תהה לפעמים למה חברו ממשיך לגור עם סטודנט צעיר בדירת שותפים מתפרקת במקום לשכור דירת יחיד עם המשכורת המכובדת שהרוויח. התשובה לשאלה הזו ככל הנראה טמונה באופי של ליאם, שהיה צעיר והרפתקני יותר משל שותפיו למשרד. על אף שנאנח בעייפות בכל פעם שלואי הציע לו לבוא עימו למסיבות שהקמפוס מארגן, ליאם היה הולך אליהן באופן קבוע, זאת למרות שכבר סיים את לימודי התואר הראשון שלו.

"החלטה שלך" הוא משך בכתפיו, "אם תרצה תצטרף אלינו, אתה מוזמן" הוא התארגן כעבור כמה דקות ויצא מן הדירה, משאיר את לואי שכוב על הספה.

הטלפון של לואי צלצל שוב לאחר כמה שניות של שקט. הוא לא היה צריך להסתכל על המסך בשביל לדעת מי מתקשר אליו- הרי זה היה אותו מספר טורדני שלא עזב אותו כבר שבועיים והמשיך להתעקש לצלצל אליו עד שיענה. לואי פלט נהמה לא מוסברת וכשל מן הספה החוצה, אך זה לא היה על מנת לענות לטלפון. הוא לא ידע מי זה האדם שמתקשר אליו אך מרוב הפעמים שהתקשר, לואי החליט לא לענות רק בשביל שימשיכו לחפש אחריו. הוא לא ידע מי זה מהצד השני ומה כוונותיו אך אחריי כל כך הרבה פעמים, לואי התחיל לשחק משחק קטן שנקרא מי ייכנע קודם- ובינתיים זה תיקו.