גייז בשחור // לארי סטיילינסון

4.

"היי הארי סטיילס, מה אתה עושה לי בבית ב.." לואי העיף מבט חטוף לשעון שעל הקיר, "בשתיים עשרה בלילה?" קולו הביע עצבנות ולחץ קל.

"אני שוב מתנצל אם גרמתי לך לאי נוחות. זו לא כוונתי. לא הייתה לי ברירה אלא לבוא פיזית אלייך" הארי הסביר, "לא ענית לאף אחת מן השיחות שלנו, אז נאלצתי לבקר אותך בעצמי" אמר בהיגיון.

"אתה היית המספר הזה שלא הפסיק להתקשר אליי?" ההבנה נחתה עליו, זה בהחלט הסביר כמה דברים.

"אנחנו" הוא תיקן אותו, "וכן".

"אנחנו?" לואי הטה את ראשו, "יש עוד פסיכופתים כמוך שפורצים לבתים של אנשים?" הוא שאל ברצינות.

הארי צחק והנמוך התרכך מעט. "אנחנו לא פורצים לבתים של אנשים" אמר והוסיף בחיוך ממזרי קטן "לרוב".

"ל-לרוב?"

"אולי תכין לנו קפה שחור?" הארי הסיט את נושא השיחה.

"עכשיו אמצע הלילה" לואי ציין בהרמת גבה. הוא רק רצה לסיים את השיחה ההזויה הזו כבר בתקווה שיתעורר בבוקר ויבין שזה רק חלום ושאין באמת גבר זר במטבח שלו ושהוא לא באמת מתכוון להכין לו קפה.

"אז זה בדיוק הזמן לקפה אמצע הלילה שלי" הארי אמר בחיוך בעת שלואי נעמד באנחת רווחה וגרר את רגליו אל המטבח, "שניים סוכר. תודה" הוסיף.

לואי החל להרתיח מים בקומקום. "ברצינות?"

"מה?"

"אתה שותה קפה שחור עם שתי כפיות סוכר? מה אתה ילדה בת 14?" לואי הפנה להביט בו מאוחר בגיחוך.

"זה מעביר את המרירות של הקפאין" השני הצטדק.

לואי גלגל את עיניו בזלזול. "אז אתה באמת ילדה בת 14" הוא פנה להכין את הכוס עם הסוכר ופולי קפה המרוסקים שקנה בסופר בזול. "אידיאולוגית אני לא הולך לשים שתי כפיות סוכר בקפה שחור. יש גבול לכמות הפשעים שיתבצעו בדירה הזו הלילה. פריצה אחת זה מספיק. אתה מקבל חצי כפית ואני נדיב".

הארי גיחך מהשולחן בו ישב. הוא שילב את ידיו בהתרשמות קלה מהתעוזה של הבחור. לרוב האנשים שפגש בנסיבות שכאלו לא היה אומץ בכלל להעיר להארי על הרגלי הקפאין שלו, שלא לדבר על לשנות אותם. "בסדר. אני מעריך את האומץ שלך".

לואי נחר מוזר את המים הרותחים לכוס. "אומץ.. אם אתה בוחר לפרוץ לבית שלי אתה תצטרך לציית לחוקי הבית" קרא וערבב את המשקה.
הוא הסתובב עם הכוס הרותחת ביד והניח אותה חזרה על השולחן מולו ישב הארי.

הבחור קירב אליו את הספל בחיוך מוקיר תודה. "והחוקים אוסרים על מעבר לחצי כפית סוכר בקפה שחור?" שאל בשעשוע.

לואי הניד בראשו בהסכמה. "אם אתה שותה קפה של שיפוצניקים לפחות תכבד את המעמד" הסביר את אידיאולוגית הקפה המעניינת שלו. הוא המשיך לעמוד במקומו באי נוחות, ונראה היה שבכל זאת הסיטואציה הייתה מעיקה עבורו.