גייז בשחור // לארי סטיילינסון

5.

דרך אגב זה הזמן להודיע שהפאנפיק הזה מלא ברפרנסים לברוקלין 99 כי אני אובססיבית לסדרה הזו. (אתם לא צריכים לראות את הסדרה בשביל להבין דברים זה סתם רפרנסים חמודים זה לא משהו שקריטי לעלילה). זה פשוט חשוב שתדעו שאני סוג כזה של בנאדם מעצבן.
מתנצלת (אני לא).
תהנו מהפרק (לכו תראו ברוקלין).
-

"לואי!!" קולו של ליאם העיר את לואי המסכן.

הוא התעלם מקריאותיו והמשיך להעמיד פניי ישן, הוא ידע שחברו ישבר בסופו של דבר וישטוף את הכלים בעצמו.

"אני מתקשר למשטרה".

הוא פקח חצי עין, הוא מאוד קיווה שליאם לא צועק על הכלים המלוכלכים כי אין לו כסף לממן לו פסיכיאטר.

"לואי!" קולו הרועם פקד שוב.

לואי עצם את עיניו בחזרה כשהרגיש את שמיכתו נמשכת מעליו ובעקבותיה בא גל של קור. ידיו החסונות של ליאם הרימו את גופו בבוטות תוך כדי שהוא מנער את הישנוני המכווץ בתנוחות עובר.

"אני צריך הסברים ועכשיו" הוא נשא אותו אל המטבח כשעיניו של לואי עדיין מסרבות להיפתח לגמרי.

"הסברים למה?" הוא מלמל ושפשף את עיניו ברכות בזמן שליאם העמיד אותו על רגליו.

"הסברים לזה" הוא סובב את לואי כחושף אותו אל הארי ששכב על רצפת המטבח כישן.
"אההה!" לואי צרח בבהלה, "מה זה?" הוא התכווץ אל ליאם כמחפש הגנה בפניי האיש.

"זה מה שאני שואל אותך" ליאם פלט אנחה, "הוא לא מתעורר".

הארי פקח את עיניו. "קודם כל נהוג לפנות אל בני אדם בצורת השאלה מי זה ולא מה זה" הארי אמר ותלה בהם מבט מסביר פנים, הוא לא היה נראה אחד שישן עד ללפניי כמה שניות.

"הוא מדבר!" לואי צרח. ככול הנראה בגלל עייפות הבוקר המוקדמת והקימה הלא נעימה במיוחד שחווה, שכח כיצד התקשרות האנושית עובדת.

הארי לא יכל שלא לצחוק למראה הפאניקה שתקפה את שני הבחורים, "נו באמת בנים מעולם לא ראיתם בני אדם?" שפתיו הוורדות נפתחו מעט והבעה משועשעת הופיעה על פניו.

"מ-מה? לא מה פתא-אום" לואי גמגם בלחץ, למה האיש המסתורי נראה מוכר כל כך?

"רוב בני האדם שאנחנו רואים לא פורצים לנו לאמצע הסלון" ליאם ציין, למרות גופו החסון הוא היה נראה מפחד.