1.1.2016-
איבדנו אותה, איבדתי אותה. היא איננה.
1.1.2017-
״אבא, איפה אמא?״ המלאכית הקטנה שלי שאלה אותי בציפייה, ״היא תחזור בקרוב, את צריכה להיות סבלנית. בסדר, אלי?״ קולי רעד, איך יכולתי להסביר לילדתי הקטנה שאמא שלה לעולם לא תחזור? שהיא כבר לא נמצאת איתנו, בעולם הזה? שהיא איננה? עברה שנה. שנה שהיא לא איתנו.
1.1.2018-
״בחרו בי לתפקיד הראשי בהופעה! אני אשחק את הנסיכה, מי שנבחר לשחק את הנסיך הוא ריאן!״ היא קפצה עליי, היא הייתה מאושרת, חיוך ענקי עלה לפניי. ״אני שמח בשבילך, מתוקה, אני בטוח שתהיי השחקנית הכי טובה על הבמה!״ חיבקתי אותה בחוזקה, ״מתי ההופעה?״ שאלתי, ״ב1.2, בעוד חודש בדיוק״ היא השיבה. ב1.2 יש יום הולדת להארי, רק שאני לא אשכח לאחל לו מזל טוב. ״אבא?״ היא קראה לי, ״מה, אלי?״, ״אמא תבוא להופעה שלי, נכון?״ היא הביטה אל תוך עיניי, ליבי נצבט. לא, אליסון, אמא שלך לא תבוא.
1.2.2018-
היום הגדול הגיע, יום ההופעה הגיע.
אליסון מאושרת, איך אספר לה שאמא שלה לא תגיע? איך אעשה לה את זה, ביום הגדול שלה? אני חייב לספר לה, מתישהו, רק לא היום...
״אבא! עם מי אתה מדבר?״ היא שאלה אותי, ״עם דוד הארי, יש לו יום הולדת היום, את רוצה לאחל לו מזל טוב?״ שאלתי בחיוך, ״כן!״ היא חטפה את הפלאפון מידי. צחקקתי, היא אוהבת את הארי. ״אתה תגיע להופעה שלי?״ היא שאלה את הארי, כנראה שהארי אמר לה שכן, היא חייכה. ״אני אוהבת אותך, דוד הארי!״ היא צווחה לפלאפון וניתקה את השיחה, ״הוא יגיע?״ שאלתי בחיוך, היא הנהנה במהירות. שמחתי בשבילה. הערב הגיע, ההופעה תתחיל בעוד שעתיים, קיבלתי שיחת טלפון מהארי. ״נחתתי עכשיו בשדה התעופה של לונדון, אני אגיע אליכם הביתה בעוד שעה״ הוא אמר, ״נחתת עכשיו? טסת במיוחד מאיטליה ללונדון בהתראה כל כך קצרה, ביום הולדת שלך, רק בגלל שאליסון ביקשה ממך שתבוא להופעה שלה?״ פערתי את עיניי, ״לא בגלל, אלא בזכות, זאין, הכל יחסי בחיים. אני אעשה הכל כדי לשמח את אלי ואתה יודע את זה, היא זקוקה לזה״ הוא אמר מהצד השני של השיחה. ״אני אגיע בעוד שעה, זאין, תפסיק להרגיש אשם״ הוא אמר, ״ביי״ הוא ניתק את השיחה. שעה עברה, דפיקה נשמעה על הדלת, ״רק רגע״ קראתי, ״אני אפתח״ אליסון רצה ופתחה את הדלת. ״דוד הארי!״ היא צווחה וקפצה עליו, הוא הרים אותה, ״איך הכוכבת שלי מרגישה? מתרגשת?״ הוא חייך לעברה, ״אני כל כך שמחה שבאת!״ היא דקרה את גומותיו העמוקות בעזרת אצבעותיה הקטנות וצחקה. הארי צחק ביחד איתה, חיוך עלה לפניי, אני מתרגש.
עברה עוד שעה, ההופעה התחילה. אליסון ביצעה את התפקיד שלה בצורה מושלמת, דמעה זלגה במורד לחיי, מיהרתי למחות אותה. ״היא מדהימה״ הארי אמר לי, ״היא נראת בדיוק כמו אמא שלה״ קולי רעד, הארי מיקד את מבטו עליי במהירות. ״סיפרת לה, כן?״ הוא שאל, ״אני לא... א-אני... הארי, אני לא מסוגל״ נאנחתי, ״אתה לא יכול לא לספר לה, עד כמה שזה כואב- היא צריכה לדעת את זה״ הוא אמר לי. ״אני אספר לה, אני מבטיח״ הבטחתי, אני אקיים את זה.
