פרק 33-פרק אחרון

3K 204 123
                                    

♡ מציעה לכם לשמוע תשיר למעלה כי הוא ממש מדבר על הפרק הזה.

.................

"הירה!"
זה לא הגיוני בכלל, מה הסיכויים שרופאת הלהקה שלנו היא חברתי הוותיקה מלפני מאות שנים. זה היה בלתי אפשרי!
"את סוף סוף זוכרת אותי חברה וותיקה" הזאבה האפורה בהירה התקדמה לכיווני ואני הבנתי מדבריה שזאתי אכן הייתה היא.
מיליון שאלות התרוצצו בראשי, אם היא חיה עד עכשיו זה אומר שגם היא קיבלה חיי נצח מהכוחות האפלים? ומה זה אומר בעצם?
"איך זה אפשרי?!" התקדמתי לכיוונה כשטאורן ולוקה עדיין ישבו אחד מול השני מנסים להבין מה קורה.
"זה אחד היתרונות שבלהיות קרובה לאלת הלבנה" כול הזמן הזה...היא הייתה מולי ומה שמנע ממני לגלות הכול זה היה המחסור בזיכרונות שלי מחיי הקודמים.
"אני שמחה שהכול הסתדר" היא המשיכה וחיככה את ראשה הזאבי בראשי כאות חיבה.

מעולם לא חשבתי שאני אשמח כול כך, לשם שינוי הכול הסתדר וכול הבעיות שלי נפתרו בבת אחת.
הלהקות כבר לא מסוכסכות, רופאת הלהקה היא הירה חברתי מחיי הקודמים וראיו מחלומותיי זה לוקה.
הרגשתי ששכחתי משהו חשוב ואז זה נחת עליי...ההורים שלי! אלת הלהקה אמרה שהם בחיים.
"טאורן" אחריי שהחזרתי להירה חיבה זאבית משלי, הסתובבתי לכיוונו ברצינות.
"אלת הלבנה אמרה שההורים שלי עדיין בחיים" הוא נעמד על ארבעת רגליו וזנבו האפור היה למטה.
"אנחנו לא הרגנו את השבויים שלקחנו ולעולם לא הייתי פוגע בהורים שלך" ליבי התחמם מדבריו.
אם מה שהוא אמר היה נכון...זה אומר שהמידע שקיבלנו שכול מי שנלקח מת, היה שגוי!
"ובקשר לגור הקטן...קראת לו מיילו אם אני לא טועה" הוא הפנה את ראשו אל בין העצים מחוץ לקרחת היער שעמדנו בה.
"אני לא זה שהרג את ההורים שלו, אבא שלו בגד בנו ועזב עם ההתאמה שלו ללהקה הדרומית שכנראה צדה אותם כשחצו את הגבול" תחילה דבריו הפתיעו אותי ואז הבנתי, גם אם הכוחות האפלים השתלטו עליו, חלק מליבו נשאר כשהיה...רודף צדק ורחמן.

אם הייתי בצורתי האנושית כולם היו יכולים לראות את החיוך שהיה מתפרס על פניי, מההקלה ומהגאווה בו. טאורן נלחם בצד האפל שבו וידעתי את זה, שמחתי כול כך שהוא חזר לקדמותו.
חשדתי שהיה לאלת הלבנה יד בדבר אך לא אמרתי כלום.
"כששמעתי שהלהקה שלכם לקחה את הגור עוד יותר התעצבנתי, אבל עכשיו אני מבין שטעיתי... מקומו איתכם" טאורן הסתכל הפעם על לוקה שלמרבה הפלא גם נעמד מבלי ששמתי לב.
"תודה" עיניי הביעו את כול מה שפרצופי הזאבי לא יכל, הכרת תודה ואושר עילהי.
"השבויים נמצאים במבנה הנטוש באמצע הטריטוריה שלנו" הוא הטה את ראשו לכיוון הדרך לשם ובזווית עיניי ראיתי את רופאת הלהקה או שאני צריכה לקרוא לה הירה? היא התחילה להתקדם לאותו כיוון ורק אז קלטתי שפרוותה הייתה אפורה בהירה, זה היה צבע הפרווה של האלפות שלא כמו הבטות בעלי הפרווה החומה או האומגות בעלי פרוות השמנת שלהם.

ירח אדום || Red MoonWhere stories live. Discover now