School life • 学校生活

פרק 27-

ג'ין:
"אבל אל תהיה קשוח מידיי!~ עכשיו...בוא נלך שלא נאחר.. אמור להיות שיעור שפה" אמרתי תופס באצבעו עם אצבעי "לך אתה קודם, יקח לי זמן להגיע לכיתה.." מלמלתי משפשף את ביטני.

"זה כבר לא כל כך כואב!" חייכתי והוא נאנח "תן לי..." הוא הרים אותי כמו כלה "ג׳וני~ עלולים לראות אותנו~ לשחק אותה מעולף?" לחשתי לו בשאלה. "לא זה בסדר... פשוט תסמוך עליי... בסדר?" הנהנתי משחק באצבעותיי בזמן שהוא נתן לי להחזיק את התיקים שלנו.

הוא הצמיד אותי לחזהו "תחזיק חזק." הוא יצא מהאולם מסתכל לשני הצדדים ומתחיל לרוץ. הוא רץ דרך מקומות בבית ספר שלא הכרתי בכלל, הם היו ריקים לגמרי והוא עבר את כולם בשניה, תוך שלוש דקות של ריצה מהירה הגענו לעמוד מאחורי כיתה. "מפה... אני כבר לא אוכל לעזור לך..." הוא אמר מתנשף. ירדתי ממנו עדיין מופתע "יש... יש לנו שיחה~ כשנגיע הביתה"
מלמלתי

"אני אלך ראשון" נשקתי לסנטרו נשיקה קצרה לאחר שווידאתי שאין אף אחד והלכתי לכיוון הכיתה. הוא נשאר שם ויכולתי לשמוע עוד את ההתנשפויות שלו, בדרכי לכיתה. אני מקווה שהוא בסדר, נעצרתי מוציא בקבוק מים מתיקי חוזר אליו, לא אכפת לי לאחר. הוא הרים את ראשו אליי "מה אתה עושה?... אתה תאחר לשיעור..."

הושטתי לו את בקבוק המים מסתובב עם גבי אליו. "הממ... תודה~" הוא לקח את הבקבוק מידי ושתה במהירות, שחלק מהמים נשפכו עליו. הסתובבתי אליו בהפתעה קולט בקבוק ריק "תמלא ותשתה שוב אם אתה עדיין צמא" חייכתי אליו ממשיך ללכת לכיתה.

"תודה... בייבי~" הוא לחש והלך משם לכיוון הקולר. חייכתי לעצמי נכנס לכיתה, למזלי המורה עדיין לא הגיעה.. "היי ג׳ין!" התקרבה אליי מיונג-הי "עכשיו אמור להיות גיאוגרפיה... הוא שוב מאחר~" היא נאנחה משחק עם העיפרון בין אצבעותיה "טוב~ זה גיאוגרפיה, הוא תמיד מאחר~ ניראלי אנחנו הכיתה השנואה עליו"

צחקתי נשען על אחד השולחנות "כן מה?" היא צחקה "אני אלך לבדוק במזכירות.. אוליי מגיע לנו שיעור חופשי~" היא אמרה בתחמניות קורצת לי "אייגו לכי לכי~" צחקתי מתיישב במקום שלי.
נאמג'ון נכנס לכיתה נראה כמו חדש, כאילו הוא לא רץ עכשיו את כל בית ספר דרך השיחים והתיישב במקום הקבוע שלו, בוהה בי.
אחרי כמה דקות של רעש בכיתה ואני ונאמג׳ון יושבים בשקט נכנסה מיונג הי בסערה צועקת שיעור חופשי.

נאמג'ון הסתכל עליה ושם אוזניות לוקח מחברת ועפרות ומתחיל לסיים את השיעורים לכל השבוע. מיונג סו באה לכיווני גוררת כיסא מולי, התחלנו לדבר על כמה שהמורים מעצבנים ועל הציונים הכושלים שלנו "מה את אומרת~" צחקתי "אני קיבלתי בכיתה ז 13 בפיזיקה! מה יש לך לומר על זה?!" שילבתי את ידיי בגאווה "הא! 13?! אני קיבלתי 9 בשפה!" היא צחקה "אוהו~ אני שמרתי את הטוב לסוף~" חייכתי בממזריות

"קיבלתי שנה שעברה מינוס 6!!" היא הסתכלה עליי לא מאמינה "אין ציון כזה מינוס שש!" היא גיחחה "אני שיחקתי כל הלילה ושכחתי מהמבחן... מסתבר שרשמתי את השם שלי לא נכון יחד עם כל התשובות השגויות" שנינו התפקענו מצחוק. שמעתי גיחוך מאחורי וראיתי את נאמג'ון מהר מרצין פנים וחוזר לשיעורים. "מה? מה קרה?" מיונג הי נירגעה מעט מהצחוק "כלום כלום" צחקתי מסיט את מבטי חזרה אליה, היא כניראה לא שמה לב.