Love can not be explained-Z.M

פרק 1

זה היה היום הראשון ללימודים היה בוקר ממש גשום, לא האמנתי שהשעה רק 4:15 לא רציתי לחזור לישון אז הלכתי להתקלח

**אחרי המקלחת**

הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה כבר 5:30 ואמרתי לעצמי "וואו התקלחתי מלא זמן", התלבשתי שמתי איילינר שחור, מסקרה, מייקאפ ושמתי נעליים.

השעה הייתה כבר 6:30 אכלתי מהר תפוח אדום ויפה, נגסתי כמה ביסים ויצאתי לכיוון האוטובוס, שמתי את האוזניות באוזניים שלי ושמתי שיר שאני אוהבת באייפון שש החדש שלי...

כשהגעתי, ראיתי מלא ילדות וילדים לבושים מפואר, חצאיות עניינים שמו איפור ערב, יש אפילו כאלה שבאו עם שמלות. הבנים היו עם עניבות ודברים כאלה שלא לובשים ליום יום. אני רק לבשתי ג׳ינס ארוך עם קרעים, וואנס(מי שלא יודעת וואנס זו חברת נעליים), חולצת

טריקו לבנה ושיער פזור..הסתכלתי עליו כמו מפגרת מאוהבת, פתאום אני קולטת שהוא מסתכל עליי והוא מחייך אליי ואני מסמיקה... מזל שילדה אחת הספיקה להציל אותי בזמן מהבושה.

"קוראים לי סנדרה איך קוראים לך?" סנדרה שאלה בקול הכי מתלהב שאי פעם שמעתי. "קוראים לי מיה" אמרתי כשהלחיים שלי מתחילות להסמיק בלי שאני שולטת במצב.. איזה בושות חשבתי לעצמי. סנדרה הייתה לא נמוכה אבל גם לא גבוהה לפחות הייתי יותר גבוהה ממנה, היה לה שיער בצבע חום גלי מושלם ועיינים כחולות הייתי מופתעת כשקלטתי שגם היא עם ג׳ינס אולסטאר לבן החולצה הייתה בצבע אדום, היא לא הייתה הילדה הכי מקובלת אבל היא חברה מדהימה לפי דעתי לפחות בינתיים היא עושה עליי רושם טוב, פתאום ראיתי שאיזה בלונדינית עם עייניים כחולות הולכת לכיוון של הילד הכי הכי חתיך, ואני שאלתי את סנדרה "מי זאת הילדה הזאת שהולכת לכיוונו של הילד הזה?" שאלתי. "מי זאין?"סנדרה שאלה. אמרתי לה, "כן, נו אז מי זאת שהולכת לכיוונו?" היא אמרה לי שזאת "המקובלת של הבית ספר ו"כולם" עושים מה שהיא אומרת, אם לא תעשי זה הסוף שלך!