Love can not be explained-Z.M

פרק 11

עליתי במדרגות ונכנסתי לחדר...לקחתי את תיק הגב החום שלי ושמתי בגדים למחר. הלכתי להתקלח. כשיצאתי, לבשתי את הג׳ינס השחור הארוך שהיו לו קרעים לבשתי את החולצה הלבנה עם השרוולים הקצרים..החולצה הייתה צמודה עליי. לבשתי גם את ההוואינס השחורות שלי ופיזרתי את השיער שלי..שמתי ממייקאפ ומסקרה. לא יותר מזה. לקחתי את התיק שלי וירדתי לכיוון הארי. רציתי לקחת משהו לאכול..אבל בסוף אכלתי סלט עם בולגרית שהיה במקרר..נראלי זה פג תוקף..למה הגבינה הייתה מגעילה. איכס. "יאללה בואי" הארי קפץ מהספה ולקח את המפתחות.אני והארי יצאנו.. לקחתי את המפתחות של הבית ליתר ביטחון. התיישבתי מאחורה של האוטו והוצאתי את האייפון שלי ונכנסתי לאינסטגרם..נכנסתי למשתמש של הבלונדינית, המפחידה, המאיימת ובלה בלה..ואז ראיתי תמונה של זאין..לא סתם תמונה..הוא היה מלא בדם..כולו..היה כתוב: "בן דוד שלי! אני כל כך עצובה..אבל זה לא היה קורה אם לא היית מתחבר לרוצחת הזאת...'מיה סטיילס'.

מההה?? איפהה זאין?! רגע היא קוראת לי רוצחת?! אויי לי! לא זה לא קורה ליי! התחלתי לבכות "הארייי תיסע מהר לבית חוליםם, מהרר" צעקתי לו כשאני פורצת בבכיי "מה קרה?!!" הוא נבהל אבל לא יכל להסתכל עליי בגלל הנהיגה. "פשו..פשוט תיסע" אמרתי לו ומיד אחרי זה שמתי את הידיים שלי על הפנים ונשענתי על החלון.ובכיתי..כמה בכיתי.."אמ..הג..הגענ." הוא הסתכל אחורה וראה שכבר אני בחוץ רצה לכניסה.. רצתי בטיל..נכנסתי ושאלתי איפה זאין..הם הראו לי את החדר ואמרו לי שהוא בקומה..אני בכיתי ובכיתיי ונשכבתי על החזה שלו ושמעתי שהלב שלו עובד."זאיןן..אני מצטערת על הכל אני..אני הייתי מטומטמת...סליחה..זאת לא אני שרצחתי אותךך.." הדמעות היו חזקות יותר ולא הפסיקו לרדת..."אני יודע.." שמעתי קול חלש שמצמרר את כולי.."זאי..זאין?" שאלתי כאשר אני מרימה מבט לעברו של זאין ורואה שהעייניים שלו פתוחות.."אני לא מאמיינההה אתה חיי" אמרתי ודמעות אושר יצאו ממני! הוא ליטף את שיערי ואמר שהוא לא איבד את הזיכרון ומי שהרגה אותו זאת הבת דודה שלו..אבל היא חושבת שהוא איבד את הזיכרון..דיברנו במשך שעותת..אבל אז הארי בא לחדר "מיהה את צריכה להיות אצל דייסי עכשיוו!" הוא הדגיש את המילה האחרונה.."טוב.." אמרתי..נתתי נשיקה לזאין על הלחי ויצאתי עם הארי.