זה היה אמור להיות עם הפרק הקודם ושכחתי להכניס את זה לסוגשל מרתון הצילו אני סתומה
-
לואי פתח את דלת ביתו בכעס.
"פאקינג אידיוט מטומטם שלא יודע כלום מהחיים שלו" מלמל בשצף של קללות, מדלג מעל גופו העדיין שוכב של חברו ליאם. "פוץ מתנפח.." הוא החל להתהלך בחדר בחוסר מעש. "בן זונה שחצן.." הוא נעצר במקומו כששמע דפיקות בדלת. הוא פלט מלמול לא מוסבר ופתח את הדלת, "הארי אני לא מעוניין לשמו-" הוא קטע את עצמו כשהבין שהאדם שבדלת לא היה הארי. "הו שלום נייל" מיהר לתקן את נימת דיבורו במבוכה קלה.
נייל הביט בו במבט בוחן שללא ספק רצה לדעת מי זה הארי ומה לואי לא רוצה לשמוע ממנו אך במקום זאת בירך אותו לשלום בנחמדות. "ליאם פה?" שאל.
לואי גיחך, "מתחתיך" אמר וזז אחורה כמאשר לו להיכנס.
נייל תלה בו מבט מבולבול שהתחלף מהר מאוד לחרדתי כשהסתכל על רצפת הדירה, "אוי ואבוי!" הוא צעק בלחץ, "מה קרה לו? הוא בסדר? צריך להתקשר לאמבולנס? שמישהו יתקשר לאמבולנס!" קרא למראה ליאם המעולף על הרצפה.
"הוא בסדר, נייל. אף אחד לא צריך להתקשר לאמבולנס" לואי מיהר להרגיע אותו. הדבר האחרון שרצה זה חבורה של אידיוטים בחולצות לבנות שישאלו אותו לא רצויות.
"אז מה הוא עושה שוכב על הרצפה??" שאל ותלה בלואי מבט בוחן. הוא לא סמך מספיק על הבריטי החוצפן שזו הייתה טעות תמימה.
"מיד נגלה" לואי אמר כמתעלם מחשדותיו של נייל. הוא צעד אל המטבח וחזר כעבור דקה עם כוס מים בידו. הוא חייך אליו במבט שליו ושפך מים על ראשו של ליאם בניסיון להעיר אותו, "בוקר טוב" צעק לאוזנו וליאם פקח את עיניו בפתאומיות וקפץ להתיישב בהפתעה.
"מ-מה זה? איפה אני?" קרא בבהלה כשכולו רטוב.
"בגן עדן" לואי השיב בקולו הרגיל.
"הו" ליאם פלט וניסה להסדיר את נשימתו, "לא חשבתי שגם אתה תהיה פה" הודה ולואי גלגל את עיניו.
"לא אידיוט אתה לא באמת בגן עדן" לגלג על תמימותו של ליאם, "נייל באמת נראה לך כמו אלוהים?" (כן).
ליאם הביט לצידו וראה את הבלונדיני רוכן אליו במבט מודאג, "אתה בסדר?" הוא שאל והושיט לו יד לעזרה על מנת לקום. ליאם הינהן בבלבול קל ונעזר בידו.
חלק העליון מבגדיו נדבקו לגופו בגלל המים והרצפה עליה עמד הייתה חלקלקה, "מה עשיתי על הרצפה?" שאל והביט בהם כמחפש תשובות.
"הלוואי והיינו יודעים פיינו" הנמוך שיקר, "כנראה התחלת ללכת מתוך שינה" חירבש.
ליאם היה נראה מבולבל מן הסיטואציה. הוא העביר את מבטו אל נייל שהיה נראה אבוד עצות כמוהו. "אוקי..." קולו היה חושד והוריד את מבטו אל הפיגמה הרטובה שלו, "אני אצטרך להחליף בגדים" הודיע בעודו עדיין מכווץ את גבותיו. הם הינהנו בראשיהם, "תחכה לי" הוא אמר לנייל וצעד אל עבר המקלחת.
"לאן אתם הולכים?" לואי חשב שהיה מחובתו להתעניין.
"קיבלנו יום חופש מהעבודה אז אנחנו ועוד כמה חבר'ה קבענו ללכת למועדון גולף" הסביר ולואי עיקם את אפו.
"בחיי איזה זקנים" מלמל ונייל צחק.
"אולי תצטרף?" הציע ולואי תלה בו מבט מופתע.
"אני צריך לעבור קודם שלוש לידות בשביל להינות מדבר כזה" עקץ אותו בחיוך.
נייל צחק שוב, "יש לך חוש הומור טוב" החמיא לו ולואי השיב במבט עייף.
"אל תדאג גם אתה תלמד לשנוא את זה עם הזמן" אמר בניסיון לחקות את קולו של ליאם.
"אני בספק" הוא חייך בנדיבות ולואי התפעל מכמות הסבלנות שהייתה לו. במקומו הוא כבר היה פורש למיטה בשלב הזה של השיחה ומשאיר אותו לבד בחדר.
"תודה אבל אני בכל מקרה צריך ללכת לעבוד" התחמק ונייל הנהן בהבנה.
"במה אתה עובד?"
"בלהיות קוץ בתחת" ליאם קרא מהחדר הסמוך.
לואי גלגל את עיניו, "מאוד מצחיק פיינו" נחר, "אני מארח ומלצר במקדונלס. לא ממש עבודה אידיאלית, אבל זה ממן סטודנט בשנה שנייה כמו שצריך" וגם להיות סוכן במוסד, מסתבר.
"נחמד. אני זוכר שאני עבדתי בחנות נעליים כשלמדתי לתואר הראשון גם" נייל חייך אליו, "מה אתה לומד?"
"פסיכולוגיה" השיב. האמת הייתה שהוא לא הגיע לשיעורים מעל לחודש, ואפילו חבריו הרחוקים לספסל הלימודים כבר החלו לשלוח לו הודעות מודאגות בקבוצה. הוא סינן את הרוב, וענה לחלק בתשובות מתחמקות. לואי הופתע כמה מהר הוא הספיק לשכוח את שגרת הלימודים שלו, וכמה מהר הצליח לאמץ את הדרמות החדשות בחייו, שכרגע כללו בוס בן זונה וחרמנות על שותף לעבודה שייבש אותו. אפילו עם הצרות האלו, הוא עדיין לא התגעגע לקולג׳.
"מגניב. בטח מעניין" אמר והוא הנהן קלות.
ליאם יצא מהמקלחת כעבור כמה דקות כשהוא לבוש בבגדי גולף ושיערו הרטוב משוך לאחור, "בוא נלך" נייל זירז אותו בידו בזמן ששרך את נעליו.
"אני בא אני בא" הוא אמר ולואי הלך אחריו, "תסגור את הדלת אחרייך" הורה לו בזמן שהשלושה יצאו ביחד מן הדלת אל המבואה, כל אחד לעיסוקים שלו.
-
זה אפילו לא 1000 מילים אני יודעת צ׳יל אאוט אני מעלה עכשיו את הפרק הבא כפיצוי
YOU ARE READING
גייז בשחור // לארי סטיילינסון
Fanfiction[הושלם] שני טיפשים מאוהבים בחליפות וחתול שמנסים להציל את העולם. כמה מתוק, לא?
