גרוויטי פולס : ספר הסודות

"אמא, אבא!"

דיפר ומייבל חזרו הבייתה.
"נו, איך ביום הראשון בחטיבה?"
שאל אבא שלהם.
"לגמרי בסדר!" קראה מייבל וסיפרה לאבא שלה על כל החברים שהיא הכירה בהפסקה, על ההרפתקאות שדימיינו..
ודיפר בעיקר אמר..
מ:רגע! בואו נצתת את זה!
"היום היה די משעמם, כל מה שעשיתי זה לחכות להרפתקה קטנה, וכלום! אף פעם לא שמתי לב עד כמה העיר הזאת משעממת" אמר דיפר.
אבא של דיפר צחקק, "אז אני מבין שהיה כיף עם דוד שלכם".
"כן היה כיף עם כל החברים" דיפר שם את ראשו קרוב לשולחן ישר, וככה קירב את לשונו לאט לגלידה שלקח מהר.
"טוב, זה היה רק היום הראשון" אמר אבא של דיפר.
דיפר הרים את ראשו, "אתה צודק! הלא נודע אף פעם לא נגמר!"
דיפר הלך בהילוך אחורי לחדרו.

"נו את מוכנה מייבל?"
שאל דיפר
"מוכנה למה?"
שאלה מייבל
"נו ברור!.." דיפר הוציא פנס מתיקו והדליק וכיבה אותו, "יש כל כך הרבה הרפתקאות לגלות ותעלומות לפתור!"
אמר דיפר.
מייבל הסתכלה עליו במבט מוזר שמביט מדי פעם לצדדים.
"נו, מוכנה?" שאל דיפר שהתיק מוכן על גבו.
"אה .. דיפר, אני לא יודעת איך להסביר לך את זה אבל.. כאן זו לא גרוויטי פולס. אנחנו בקליפורניה! אנחנו בבית.." מייבל הסבירה לו עם חצי חיוך.
מייבל הסתכל עליה במבט של עצב וכעס קלועים יחד.
ויצא לבדו מהחדר.
"אה.. דיפר?" שאלה מייבל בדאגה.
"לא יכול להיות שזה נגמר מייבל" קרא דיפר בזמן שירד במדרגות.
"הפנס שתיקנו עוד אצלי! נוכל לעשות כאן ניסים ונפלאות!" קרא דיפר עם הפנס משנה הצורה בידו.
"דיפר עצור!" קראה מייבל לעברו. "היא הצליחה לאחוז בפנס גם ממש שדיפר עמד לצאת מהדלת.
"מייבל עזבי!" "לא, אתה עושה טעות!"
מייבל ודיפר משכו כל אחד בעוצמה את הפנס, צבעו של הפנס התערבב, כחול, ורוד, כחול, ורוד , סגול?!
"אהה!" דיפר ומייבל נזרקו על הריצפה, ועל התיקרה היה חור גדול וסגול.
בעוד דיפר ומייבל בוהים בתהייה בחור, כוח המשיכה שלהם נעשה יותר ויותר חלש (ככל הנראה!) והם כמעט נכנסו לתוכו.
"היכנסו" זה היה ממש כאילו דיפר ומייבל הצליחו לשמוע את זה בראשם.
"אמא, אבא!"