קים ואיב

פרק 22 - בספריה

קים ואיב יצאו מהדלת האחורית של הבניין ועצרו.
"אנחנו לא יכולות להשאיר את דני שם ולברוח!" אמרה קים.
"נכון... הוא לא אשם שביקשתי ממנו עזרה"
"בואי נחזור" קבעה קים.
הם הסתובבו לחזור וראו את דני רץ לקראתם ויוני מאחוריו.
"מה אתן עומדות? רוצו כבר!" הוא צעק עליהן.
הן התחילו לרוץ יחד עם דני חוצות את הגינה, נכנסות לבניין אחר, יוצאות מהיציאה השניה של הבניין, חוצות את הכביש, נכנסות לספריה, עולות לקומה השניה שהייתה מפוצצת בסטודנטים, ונטמעים בין מדפי הספרים.
"הוא לא ימצא אותנו פה" אמר דני מתנשף.
"בטוח?" חששה איב.
"מאה אחוז"
"אתם קולטים מה עשינו?" קים נופפה עם ספר על פניה, מרוב חום. "סיבכתי את כולכם עכשיו"
"יוני יהרוג אותנו" הסכימה איתה איב. "אבל לא הייתה לנו ברירה, היינו חייבים לעזור לך. לא היינו משאירים אותך לבד"
"אל תדאגו אנחנו בטוחים פה" אמר דני.
"לא נוכל להסתתר ממנו לתמיד" אמרה איב.
"היי! הנה הוא! איך הוא מצא אותנו" קרא דני. יוני ועוד כמה שוטרים הסתובבו בקומה שלהם מחפשים את שלושתם.
"חברה, אנחנו צרכים הסוואה ודחוף לצאת מפה." דני שלף ספר מהמדף וכיסה איתו את פניו. הבנות עשו את אותו הדבר.
הם התכופפו ובהליכה שפופה התקדמו בין מדפי הספרים.
הנייד של איב צלצל. זה היה רועי.
"מה אני אגיד לו?" שאלה איב.
"תגידי לו את האמת" ענתה קים.
"היי רועי" ענתה איב בלחש.
"למה את לוחשת?"
"אנחנו פה פשוט בסיטואציה כזו ש..." איב ניסתה להסביר.
"מה? איפה את? עם מי את?"
"אני עם דני וקים"
"וקים??? אתם בתחנת משטרה?"
"לא אנחנו בספריה המרכזית"
"והשוטרים? ואבא שלי?"
"אמממ הם גם פה"
"אני יודע מה אבא שלי מחפש! תני לו רגע את הנייד שלך אני רוצה לדבר איתו והוא לא עונה לי לטלפון"
"זה קצת בעייתי מה שאתה מבקש ממני" היססה איב.
"מה? למה? מה אתם עושים בכלל כולכם בספריה???"
"אנחנו? תלוי מי. אני קים ודני מסתתרים. אבא שלך והשוטרים מחפשים אותנו"
"מחפשים אותכם? אני לא מבין כלום! חכו לי אני כבר מגיע לספריה. אל תלכו לשום מקום!"
"סבבה" איב סיימה את השיחה.
"רועי אמר לא ללכת לשום מקום, הוא כבר בא" דיווחה איב "אה, והוא אמר שהוא יודע מה אבא שלו מחפש"
"אני גם יודע מה הוא מחפש. אותנו" סינן דני. "בואו נתחפף מפה. הם עוד שנייה מוצאים אותנו פה"
"מה אתה מציע שנעשה?"
"נזחל למתחת לשולחן ההוא, משם היציאה קרובה. יש פה מלא אנשים, לא ישימו לב. אבל נעשה את זה אחד אחד, אני ראשון!" דני התכופף ועבר בזריזות את המרחק על ארבע.
"קדימה איב, עכשיו את" האיצה קים בחברתה.
איב התכופפה וזחלה אל דני, מרגישה בסרט מתח. ומקווה שבקרוב כל הסיוט הזה יגמר. קים עשתה את הדרך הזו אחרונה.
היא כמעט הגיעה למקום הבטוח מתחת לשולחן אלא שאז 2 רגליים חסמו את דרכה.
קים הרימה את המבט וראתה את יוני.
"הנה אתה! איפה נעלמת? אני מחפשת אותך בכל מקום!" קראה קים, נעמדת על 2 רגליה.
"גם עכשיו תוכלי להסביר הכל?"
"לגמריי!" קים הסתובבה סביבה, השוטרים חסמו אותה בכל הכיוונים.
"אין לי זמן למשחקים שלך. תהיי בטוחה שזה לא יעבור לך בשתיקה!" הוא שם עליה אזיקים. "איפה מה שגנבת לי מהבית?"
"מה גנבתי?" לא הבינה קים.
"את יודעת בדיוק מה"
"גבנתי רק את הכספת. אבל החזרתי!"
"אני מדבר על מה שגנבת אתמול!"
"אתמול לא גנבתי כלום"
"אנחנו יכולים להמשיך את החקירה בתחנה, אבל תחסכי לשנינו אם תחזירי לי את זה עכשיו!"
"אני באמת לא יודעת מה אתה רוצה ממני!"
רועי התקרב אליהם בריצה: "אבא שחרר את קים! היא לא גנבה כלום! זה אני גנבתי!"
יוני הביט בבנו בחוסר אמון.
"אתה מחפש את המעטפות נכון? הם אצלי" אמר רועי.
"הם אצלך? למה לקחת אותם? איפה הם עכשיו?"
"הם בחדר שלי במעונות"
"אנחנו הולכים לשם עכשיו" קבע יוני.
"אהמ! אני דורשת התנצלות!" אמרה קים.
"איתך עוד לא סגרתי חשבון! את באה איתנו" הוא שחרר את השוטרים שהיו איתו והלך עם רועי, קים והשאר למעונות.
"אני יכול להבין למה לקחת אותם?" שאל יוני בדרך את רועי.
"זה בגלל החוטף. הוא אמר לקחת את הכסף מהבית שלך. אמר לנו איפה הכספת" קים ענתה במקומו.
"החוטף? הוא יצר איתכם קשר ולא אמרת לי?!"
"איך הייתי אמורה להגיד לך את זה אחריי שצעקת עליי בבית שלך שאני יותר לא אתקרב אליכם?" ענתה קים בחוצפה.
"אין לך טיפה של אחריות!" יוני נזף בה.
"לי אין אחריות? ועוד איך יש לי אחריות! לפחות אני לא קובעת לאחרים עם מי הם יכולים להיפגש ועם מי לא!" קים לא נשארה חייבת.
"אתם יכולים להפסיק לריב?!" התערב רועי.
"מה עוד החוטף אמר לכם ממה שלא סיפרתם לי?" שאל יוני.
"הוא אמר לנו מחר להביא את הכסף בשמונה בבוקר וכתב בפתק איפה בדיוק לפגוש אותו" ענתה איב.
"מי הביא את הפתק?"
"בן." ענתה איב בתי לחשוב פעמיים.
"בן???" קרא רועי בהפתעה.
"כאילו גם עליו איימו בטלפון, לא הייתה לו ברירה" הסבירה איב.
"מי זה הבן הזה?" שאל יוני.
"חבר שלנו"
"מדהים איך שאתה יודע למצוא חברים, חצי מהם פורצים לך לבית וגונבים לך דברים, החצי השני מביאים פתקים מחוטפים וגורמים לחצי הראשון לפרוץ ולגנוב"
"היי, אני לא קשור לזה!" אמר דני בשביל הפרוטוקול. "אני לא פרצתי ולא גנבתי!"
"אתה הפרעת לשוטר במילוי תפקידו, גם על זה יש סעיף בחוק העונשין"

הם הגיעו למעונות ונכנסו לחדר של רועי.
להפתעתם הדלת הייתה פתוחה, רועי זכר שנעל אותה בבוקר כשיצא.
רועי התקרב לשולחן הכתיבה שלו ופתח את המגירה שבה אחסן את המעטפות.
המגירה הייתה ריקה.