לא השקעתי באיפור...שמתי רק מייקאפ ומסקרה..ויצא מאוד כושל..מאוד.. לבשתי גופיית ספגטי לבנה וג׳ינס ארוך עם בלנסטון והשארתי את השיער שלי פזור. ירדתי..ראיתי שאין כבר מחכה לי באוטו..לקחתי את התיק צד השחור שלי ויצאתי לכיוון האוטו..בדקתי שלא שכחתי כלום.."טוב אז לאן הולכים?" זאין שאל.. "אמ..נעבור קודם בחנות פרחים ונלך לבית חולים ומיד אחר כך נלך לקניון לקנות דברים שצריך לבית." אמרתי..ראיתי שאין מבולבל..צחקתי
"נו זאין? איך עם סנדרה?" שאלתי..הוא הסמיק.. "נפרדנו." הוא גירד בראשו "למה אני לא מאמינה לך?" קיממתתי את פניי. "ל...לא יודע.(?)" הוא אמר בהיסוס. "אני יודעת..משהו קרה לה ועכשיו אתה לא יודע מה איתה אבל היא בעצם בבית חולים.." הפלצתי סיבה כלשהי. זאין נעצר בחניה של הבית חולים והסתכל עליי והחוויר מעט. "מאיפה את יודעת?" הוא בחן אותי."אהה צדקתי" צחקקתי...ויצאתי לבית חולים..בכניסה היו זרי פרחים. לקחתי שתיים כי ידעתי שיכול להיות להיות שאני אמצא את סנדרה..כשנכנסתי היה שקט מלחיץ..האורות היו מכובים..זה היה מלחיץ
אבל אז אישה הדליקה את האור, קפצתי. "סליחה פשוט החשמל קפץ." היא חייכה וסימנה לי שאני יכולה לגשת אליה.."כן...את יודעת איפה סנדרה מלודי ודייסי טומלינסון?" שאלתי.."כן, אבל כבר לקחו את סנדרה מכאן.." היא אמרה.."מי?" חייכתי.."אהה..גרייס קליין..מוכר לך?" היא שאלה."אה לא..את יכולה לתאר לי אותה?" שאלתי."אהה.אוקיי.היא הייתה עם שיער בלונדיני, היא הייתה נראית בגילך.." היא אמרה, ידעתי על מי היא מדברת ופעימות הלב שלי, עלו ועלו..."רגע איפה דייסי?" שאלתי "חדר 16, את יכולה להחזיר אותה הביתה רק תחתמי לי פה, פה ו..פה!" היא חייכה..חתמתי, אני חייבת להחזיר את דייסי אליי הביתה כי אז הם ייקחו גם אותהה הם יהרגו אותה! מהר הלכתי לקחת את דייסי. "מיהה?" דייסי שאלה.."כן דייסוש..זאת אני" אמרתי והיא חייכה..לקחתי אותה על הידיים. מהר רצתי לכיוון האוטו. זאין פתח את הדלת בשבילנו. הנחתי את דייסי.. על הברכיים שלי וליטפתי את ראשה. דיייסי התחילה לבכות..
YOU ARE READING
Love can not be explained-Z.M
Fanficהיושש קוראים לי מיה ואני בת 17 וחצי, יש לי שיער חום יחסית בהיר,עיניים בצבע ירוק-טורקיז ואני די גבוהה ורזה. אני לומדת בלונדון, עברתי ללונדון לפני כמה חודשים וקשה לי להתחבר פה אבל הכרתי חברה ממש ממש חמודה וטובה קוראים לה סנדרה, היא גם ממש מצחיקה ואני...