"מה היא אמרה??!" סומק עז מציף את לחיו של רון לשמע תקציר נסער של ההתרחשויות האחרונות מבית היוצרת ג'יני.
"היא אמרה שהיא אוהבת אותי," חוזרת ג'יני על המשפט בפעם החמישית, אך מבטאת את המילים בחוסר אמון של נערה מתבגרת שהוזמנה לנשף סיום התיכון על ידי החתיך של השכבה.
"את- את בטוחה שזה בדיוק מה שהיא אמרה?" רון בולע את רוקו, אגרופיו קפוצים. טבעו הראשון היה אמור לדאוג לאחותו, אבל מחשבותיו נדדו דווקא לחברו הותיק מגריפינדור. מה יהיה עם מערכת היחסים של השניים? מה יקרה ליחסים שלו עם הארי אם הם... לא, הוא לא רוצה לחשוב על אופציה כזאת. חד משמעית לא יתכן.
"כן רון. והייתי נורא ברורה לפני חצי שעה, בפעם הראשונה שסיפרתי לך." נאנחת ג'יני, בעודה מתיישבת על הספה עליה ישב רון ההמום על מנת לא להתעלף.
"אז... הממ..." רון גימגם, נבוך מאי פעם. "'אז... הממ... 'מה?" חייכה אליו ג'יני, נבוכה גם היא, בחיקוי מטופש וצולע של אחיה.
"מה תעשי עם זה? אני מתכוון, את אוהבת את הארי נכון? אתם מושלמים יחד והכול..." אמר רון בעינין, מקשט את מילותיו האחרונות באצבעו הפונה אל הגרון, מסמלת קיא.
"אני לא יודעת." אמרה ג'יני בפשטות, משעינה את ראשה על כתפו של אחיה הגדול. "תראה, היא חברה שלי, ואני אוהבת אותה. אבל גם את הארי. מה שבטוח, אני לא אהיה מהאלה שעושים דברים מהצד, בתוך הנישואים. זה מבחיל." רון מהנהן בהסכמה, ופתאום קופא.
"רון? מה קרה?" לוחשת ג'יני ברוך לאחיה החיוור כסיד.
"זה... מה? הארי? לא... אין סיכוי." הוא ממלמל, אישוניו נראים כזוג חרוזים מפוחדים.
"צא מזה!" צעקה ג'יני, וברגע של פאניקה החטיפה לאחיה המסכן סטירה מצלצלת, שהייתה יכולה לזכות כל תלמיד גריפינדור בנזיפה הגונה מדמבלדור ז"ל.
"אמרת שאת דואגת להארי, כי הוא חוזר מאוחר, נכון..." התנשף רון, כמעט רועד.
"כן... נו?" אומרת ג'יני, מזכה את רון במבט גדוש עצבים.
"גם הרמיוני חוזרת מאוחר." רון אומר, מזיז בעדינות את ראשה של ג'יני מכתפו.
"מה אתה מנסה לה..." לפתע פניה של ג'יני קופאות גם הן, ממש נראה שהזמן לא פועל על הנמשים המרובים ועל העיניים הכובשות.
"לא." ג'יני קמה מהספה, בגרונה טעם מר ובראשה בלאגן בלתי נגמר.
"חתיכת בן של..."
ולפתע, ללא הזהרה מקדימה, ג'יני יוצאת מהדירה בצעדים רועמים ומהוססים כאחד.
"חכי!!! נו, ג'ינג'ית, חכי רגע!!!" קורא רון בצרידות, אך לבסוף מוותר, צולל אל תוך הספה ובוהה בקיר בריקנות.
שלוש דפיקות מוכרות נשמעו מקישות על דלת ביתה של לונה לאבגוד.
"ג'יני?" קראה לונה אל הדלת, משפשפת את עיניה כמתעוררת מחלום.
"תפתחי." אמרה הבחורה האדמונית, חדורת מטרה.
"אבל..." מחתה לונה, מנסה לסיים משפט ללא הצלחה: "פשוט תפתחי, לונה!"
הדלת נפתחה באיטיות, חורקת קלות.
"הי..." לחשה לונה, עיניה העצומות עמוק בתוך עיניה של ג'יני.
"תסתמי." חייכה ג'יני חיוך עצבני, נכנסת לדירה בביטחון.
"ג'יני, תקשיבי לי בבקשה," מילמלה לונה, מבטה מושפל, מעורר רחמים.
"לא." סיננה ג'יני, סוגרת את הדלת מאחוריה.
"לא?" שאלה לונה בבילבול, מציצה לעבר הדלת הסגורה בבהלה.
ג'יני לא ענתה. היא נשמה באיטיות, מתבוננת בבחורה שמולה, בוחנת אותה עמוקות.
"ג'יני?" בלעה לונה את רוקה, רגשות מתחילים להציף את חזה.
ג'יני בהתה בשפתיים האדמדמות של לונה, מתעלמת מחוסר הנעימות שהפגינה.
היא נשכה את שפתיה בגסות, וברגע של תעוזה הרשתה לעצמה להסתכל לבחורה השבורה ממש אל תוך העיינים.
היא רוצה אותה. היא יודעת.
--------------------------------
ב82 הצבעות הפרק הבאא
YOU ARE READING
פאנפיק הארי פוטר: גיי ברמות.
Fanficג'יני ולונה? הרמיוני ופנסי? דארקו והארי? מיטב השיפים הגייז של הפ. ""אסור לנו, הארי," גיגמגם דארקו, מאדים, ליבו פועם בחוזקה, המגע הרך של הארי בלחיו צורב, מענה, מרגיש טוב- כמו הגיהנום. "אני לא יכול להתאפק, דארקו, לא עוד." הארי עונה בתחינה, נושא אל...
