היא ישבה ליד החלון והביטה במזג האוויר הסוער והיפה, חיוך עלה לפנייה והיא המשיכה לכתוב באחד הספרים שלה. ״בקצב הזה את תמלאי ספרייה שלמה.״ אמרתי לה ושילבתי את ידיי נשען אל משקוף הדלת, היא הסתובבה והביטה בי בחיוך קטן. ״יכול להיות, לא כל יום אתה חווה את מה שאנחנו חווינו במשך כל השנים האלה״ היא ענתה והסתובבה בחזרה כדי לכתוב. ״וכתבת כל מה שחווינו?״ שאלתי בסקרנות והתקדמתי לעברה כדי לעטוף את גופה הקטן. ״כל יום וכל שעה כתובה בכל הספרים האלה, כל הזכרונות שלנו..״ היא מילמלה וסגרה את הספר האחרון לשנה. 🔞 מכיל - ✖ אלימות ✖ שפה גסה ✖ תכנים מיניים מפורטים 1 in criminal - 22/2/2021 1 in mafia - 27/5/2021 1 in romance - 20/11/2021 1 in underworld - 12/12/2021 ©הסיפור הוא שלי, לא מתורגם ולא מועתק©

היי קוראים לי אמה כרמלי בעיקרון החיים שלי נורמלים לחלוטין, אני בת יחידה וההורים שלי נחמדים ומאמינים בי בטירוף, אני די מקובלת בבית ספר שלי, הבנים רוצים לצאת איתי והבנות רוצות להיות חברות שלי, חבורת החברים שלי גדולה ואנחנו מקורבים ועוזרים אחד לשני כשצריך, יש לי ביטחון עצמי ותמיד אומרים לי שאני יפה חכמה מצחיקה וטובה, יש לי חבר חמוד שאוהב אותי ואני אוהבת אותו, אני לא חושבת שיש מישהי יותר מאושרת ממני... רגע רגע רגע, זה לא החיים שלי! היי קוראים לי אמה כרמלי והחיים שלי בזבל. יש לי שתי אחיות אחת גדולה שהיא בערך כל מה שאני חולמת להיות והשנייה קטנה אבל היא עדיין אוהבת אותי איכשהו, המערכת יחסים שלי עם ההורים... טוב אני אגיד את זה במילים עדינות- עמוק בתוך החרא, יש לי חברה אחת וכל שאר הילדים בבית ספר או לא מודעים לקיומי או צוחקים עליי- כיף נכון? אני חסרת ביטחון בגדול, הבן אדם היחיד שאי פעם הבין אותי עזב אותי וזה גרם לי להיכנס לדיכאון עם מחשבות אובדניות, לא ראיתי איך אני יוצאת מזה. טוב, אבל אז הוא הגיע - הגיבור שלי. ---- "ואני מבטיח שכל עוד זה תלוי בי, את תהיי מאושרת כל חייך," הוא חייך. "כן? אתה תהיה השמש בחיי?" הקנטתי אותו. "לא," הוא קם מכיסאו ונתן לי נשיקה על המצח, "אני אהיה הירח ואאיר לך את השעות החשוכות."

-גמור- סהר היא נערה בשנתה האחרונה ללימודים, בחורה דעתנית שאומרת את שעל ליבה תמיד. היא אוהבת ללמוד, היא אוהבת את החברות והמשפחה ויותר מהכל היא אוהבת את בר, החבר שלה. בר הוא ילד שטותניק, שונא ללמוד ואוהב את סהר, הם תמיד מאזנים אחד את השנייה וזה מה שהצליח להחזיק אותם שלוש שנים כמעט מושלמות ביחד. זה לא נראה כאילו הקשר שלהם יגמר אי פעם. בר עושה טעות שעולה בקשר הארוך שלו עם סהר ובייחוד באמון שלה, וכשירצה אותה בחזרה הוא יבין שהדרך חזרה ללב שלה הרבה יותר קשה ומסובכת משזכר.

כשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששות, העצב..הכל מתפוגג בשנייה. אנחנו מתנתקים בשקט. מביטים בשמש שהפכה בינתיים לאדומה ומתחילה להיעלם לה אל תוך הים הכהה. אני נושמת עמוק ועוצמת את עיניי. סוף סוף התפרקות. ❝ #1 רומנטיקה

דרינה בחיים לא תשכח את הגברים שהרסו אותה. והיא תעשה הכל כדי להתגבר על המשברים שלה. -קללות -קטעים מיניים *גמור*

אלינור בן דוד היא סקפטית, רואה תחיים מנקודת מבט שונה. אצלה העיקר הוא לא היופי אלה האופי. בשבילה ציניות היא שם המשחק. היא לא כמו כולן,יש בה משהו ממכר. הוא, לא צריך להגיד עליו יותר מידי חוץ מהשם שלו. אין בת בתיכון שלא מכירה את איתן הלוי. אליל הבנות, שחיוך אחד שלו והביציות שלך קופאות. אם יש משהו שהוא מודע אליו זה היופי המהפנט שלו. ואז החיבור קרה בין שני אנשים שלא הכי דומים. בהתחלה זה היה סיוט אבל מה קורה כשהמסכות יורדות? מזמינה אותך להיכנס לתוך החויה ולהיות חלק מסיפור אהבה. ♡מכיל תכנים מיניים 1# ברומנטיקההה 31/7/22 1# באהבה!!!!!!!!! 18/2/22 1# החברים הכי טובים 4/5/21 2# באהבה 12/5/21 22/5/21 2# ברומנטיקהה 4/5/21 11/6/21 15/6/21

כוח. כסף. נעורים. סקס. לפני שלוש שנים קיין סטיל, החבר הכי טוב של מרגו המילטון עזב את העיר העשירה עד כדי גיחוך בפלורידה שבה גדלו השניים וכאילו נמחה בבת אחת מעל פני האדמה. מרגו נשארת מאחור ב׳סיינט דניאל׳ ומנסה לאסוף את השברים ללא הצלחה יתרה. כעת בתחילת שנת הלימודים האחרונה בתיכון קיין חוזר העירה והפעם לא בתור חבר אלא בתור אויב. הנער שפעם היה מקום מפלט עבור מרגו הופך לבריון, מענה וחסר עכבות אבל לא הכל הוא כמו שהוא נראה. מה הכוונות האמיתיות של קיין? האם הוא חבר או איוב? אולי הוא בכלל מאהב? מה שבטוח שהשנה הזו הולכת להיות סוערת ומלאת תככים, תשוקה וסודות.

#1 In 15 Stories Category: Life, LoveStory, Change, Army, Hope, BestFriend, Forever, Trust, Strong, Friends, Together, Family, Truth, Hope, Truth. + מקום ראשון בקטגוריית ׳דרמה׳ (בעברית). (At least 2-5 categories at the same time, every time) #2 In BadBoy Story's Category. #3 In Romance & Drama Story's Category. "למה שיקרת לי? למה השארת אותי לבד דניאל?" שאלתי כשהדמעות חונקות את גרוני "למה קפצת בשביל להציל אותי למה? לעזאזל דניאל". והנה שוב אחרי שהצלחתי סוף כל סוף לעצור אותם, הדמעות שלי חזרו ובגדול. מי שתמיד הייתי מסתכלת עליו בהערצה, מי שבשבילי היה.. בלתי מנוצח.. מי שהיה הסופרמן שלי! כבר לא היה. "למה אתה תמיד חושב שאתה יודע הכל? שאתה יודע מה הכי טוב לי?" שאלתי ומשכתי באפי "אתה אגואיסט שחושב רק על עצמך! אתה לא רוצה לחיות בלעדי אבל אתה לא חושב על הכאב שאני ירגיש כשאני אהיה בלעדיך" אמרתי בבכי "לא אכפת לך מהכאב שאני מרגישה עכשיו.. כל הזמן הזה.. היית שקרן". "אני אמורה להגיד לך תודה שהצלת את החיים שלי, אני אמורה להיות שמחה שנשארתי בחיים.. אבל אני בדיוק ההפך מזה דניאל" ---------- האם אפשר לרפא לב שנשבר כתוצאה ממשהו בלתי הפיך?

היא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מהצבא לאחר מבצע בעיראק, בו חברו הטוב ביותר נשרף לנגד עיניו ואהובת ליבו מתה לו בין הידיים. הוא מתוסבך, מוקף זכרונות רעים ועדיין מתעורר מזיע בלילות. הוא אינו מפונק, הוא חי את הרגע, הוא אינטליגנט ואדם רגוע באופיו עד שמתעסקים עם אנשים שהוא אוהב, הוא אינו שומר בבטן את דעותיו, הוא רגיל לכך שמצייתים לו. היא- רוצה לטייל בחופשת הסמסטר שלה ולבקר את סבתה שלא ראתה מזה 3 שנים. הוא- רוצה לטייל כדי לראות דברים יפים לפני שחוזר לשרת בצבא, כדי לחוות, כדי להמשיך בחייו, הוא רוצה לנצל את חופשתו מהצבא כדי לצבור מראות יפים של מקומות אליהם הוא אפילו לא מתכנן להגיע... כי מי יודע אם יחזור מהסבב הבא בשלום? . הוא, רוצה ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמו. היא, לא יודעת כמה טוב זה מרגיש ללכת לאיבוד בכיוון הנכון. להם- חברים משותפים. וכך דרכיהם נפגשות. הם יוצאים למסע יחד. איך שני הטיפוסים האלה יסתדרו? הם- לא יודעים מה מצפה להם באמת. ** חשוב לציין שההשראה שלי בחלק מהסיפור נלקחה מסיפורים וסרטים של

הקדמה: התחלתי לבכות חתכתי וחתכתי שני חתכים ועוד שני חתכים ועוד חתך ועוד אחד ועוד אחד עד שהכל נהייה שחור... היי, קוראים לי אלכס אני בכיתה י"א ואני גרה בניו יורק.. אני הילדה הזאת שאף אחד לא סובל. זאת שכולם שונאים ללא סיבה אני עוברת בריונות בבית הספר והתעללות בבית, אין לי לאן לברוח מיד אחרי בית הספר. ההורים שלי שונאים אותי אבא שלי אם אפשר לקרוא לו ככה מכה אותי ואמא שלי במקום לעצור אותו מעודדת אותו להמשיך.. כשהייתי בת 12 הוא אנס אותי, תמיד כשהם רואים אותי הם מקללים אותי או מכים אותי, הם תמיד שיכורים. תמיד חשבתי שהחיים שלי ריקים ושלחבל שנתנו לי לחיות במילא אף אחד לא אוהב אותי.. אם לא הייתי קיימת זה לא היה מזיק לאף אחד.. חוץ מלאח שלי הגדול שבשבילו אני נשארת חזקה כי אני יודעת שיש לי אותו כשאני צריכה חיבוק או סתם מילת חיזוק. אח שלי לא ממש רואה את מה שאני עוברת הוא כבר גר עם אישתו, הוא מצא לו מישהי שאוהבת אותו באמת ויש להם תאומים בן ובת מתוקים כל כך.. רק בשביל סקוט ואמה אני ממשיכה לחיות כי הם באמת אוהבים אותי..