תקציר: אור שטרן היא ילדה נבונה, בקרב חברותיה היא מכונת ה״גאון״ היות והיא לומדת חמש יחידות מתמטיקה. היא ילדה בעלת לב רחב וטוב, אמפתיה והתחשבות, היא בוגרת וחדורת מטרה ולא חוששת לומר את היושב לה על הלב או את דעתה. היא לא רואה בעצמה ילדה יפה, היא בגובה ממוצע ואפילו נמוך מהממוצע, היא רזה איך לא דקיקה ושטוחה וניחנה בנתונים מרשימים. עיניים חומות וגדולות ושיער בלונדיני גלי. היא מתחילה את כיתה יא בשעתיים מתסכלות בשיעור מתמטיקה, וצופה לעצמה עוד המון סבל בקבוצה זו. אך לא עובר המון זמן והיא מגלה שבחמש יחידות מתמטיקה, כבר לא משעמם, כל עוד המורה המחליף הופך להיות הסוד שלך.

§" מה אתה רוצה שאעשה?" אני נאנח " אני אוהב אותך" הוא מסתכל עלי ואני מחזיר לו מבט מבולבל...ואז נופל לי האסימון.. הוא רוצה שאני אגיד לו את זה " אבל.." אני מגמגם " קווין יאהב את זה " הוא בא ללחוץ "אני אוהב אותך " אני נחנק , דמעות מאיימות לפרוץ החוצה " מה ?" הוא מסתכל עלי בערמומיות , מבטל את התהליך "אני אוהב אותך " דמעות זולגות על לחיי " גם אני אוהב אותך " הוא מחייך , קם אלי ומחבק אותי. " ילד טוב " הוא מלטף את ראשי § זכויות יוצרים ל439533 ולי אזהרות: -תכנים מניים מפורטים -אלימות פיזית -אלימות מילולית -סמים - אובדנות ופגיעה עצמית. *לא להומופובים/ות - הסיפור הומוסקסואלי -

הארי, גבר בן 29, מתאהב באורורה, ילדה בת 16 שתמימה. דאדי קינק! פאק! גיל! ענק!

" אתה בסדר ? " הקול היה רך אך מחוספס " כ..כן אדוני " דמיאן התיישב על בירכיו והסתכל לצדדים. רואה שכולם מביטים בו עכשיו במבט פעור. ואז הוא הביט אל פרצופו של האדם מולו ..מבטיהם נפגשים. זה היה סבסטיאן. הבחור היה אגדה במחוז שלו. כולם דיברו עליו והעריצו אותו..כלומר..דמיאן לא ממש ..זה פחות העסיק אותו. אבל הוא זוכר אותו משער של מגזין לפני שנתיים. הוא לא השתנה הרבה. שיער שחור פרוע של ' לא אכפת לי ' אבל עדין איך שהוא 'מסודר' יפה. ועיניים אפורות עם נגיעות צהובות. אז הוא אמר שהוא היה בן 18. עכשיו הוא כנראה בן 20. פער לא קטן של 4 שנים בינהם. לא פלא שהוא הרגיש קטנציק ליד סבסטיאן..שהספיק כבר לפתח שרירים ובטן חטובה הוא נראה טוב . הוא היה גבוה ממנו בשני ראשים בערך. אולי קצת פחות... " אתה בטוח שאתה בסדר ? " סבסטיאן מביט בו במבט אפל ולא ברור ודמיאן חרד, לא מצליח לנתק את מבטו מהמבט של האלפא. ההרגשה הזאת מוזרה לדמיאן. הכל זועק וצועק שלהיות לידו זה לא המעשה הנכון. כל תא בגופו צועק לו לברוח. מה הוא עושה לעזאזל? הוא מנסה לבדוק אותו ? הוא מנסה לגרום לו לקבל עונש ?

"אני מבין שאתם כועסים,אני מצטער שאני לא מה שרציתם. אני מצטער שאני בשום פנים ואופן לא מוצא חן בעינכם..אני מצטער על שאני מגעיל וטיפש וחרא של בן אדם.על שאני נבלה ואפס מאופס..בסדר? אני יודע את זה. אבל בבקשה תפסיקו להטריח את עצמכם בלהחזיק אותי פה ותשחררו אותי. אני לא רוצה להיות פה קאי.בכלל לא" אני משפיל את מבטי במילים האחרונות. נאנח. "אני לא מאמין לך " אנזו לועג "לא אכפת לי במה אתה מאמין.רק תטיסו אותי חזרה לנונה" אני מבקש "רגע..." קאי מגחך "אתה רציני?" הוא מרים גבות במבט משועשע "כן" אני ממלמל,קם ועולה לחדר שלי

פאנפיק מתורגם על לארי. ״אתה ממש לא במקומך כאן, יקירי, בגלל שאין הומואים בדיסני, ולעולם לא יהיו. אתה לא עלמה. אתה במצוקה, אבל אני לא אציל אותך. תציל את עצמך.״ כל הזכויות שמורות ל@JeddieJay המדהים בעקבות העובדה שוואטפד מחקו את הסיפור וכל התרגומים שלו, החלטתי לשנות את השם שלו לעברית. ככה שלא ימחק פעם בכמה זמן בא לי ואני מתרגמת עוד קצת ממנו, ובתכלס יש לו סה״כ 130 פרקים. אז לא נותרו הרבה אולי יום אחד גם אסיים. המקורי נמצא כרגע באתר ao3 למי שרוצה, באנגלית כמובן 💖

*complete* 'הוא מחייך אליי, עיניו הזהובות בורקות ואני מוצאת את עצמי מכושפת תחת כישוף שלא הכרתי מעולם, אני מוצאת את עצמי חסרת מילים כשגרוני מתייבש בין רגע, אני לא יכולה לעכל את העובדה שעיניים זהובות חודרות מביטות בי ברעב ותאווה בזמן שרגליי מאיימות לכשול תחתיי, ואני לא מאמינה שאני - מתחילה לאהוב את זה' תנסו לדמיין עולם שבו דם תמותה הוא משהו נחשק ומי שנושא בו נלקח בידיי היצורים קרי הדם שלוקחים הכל, נשימה אחת אחרונה, נשמה אחת אחרונה, טיפת דם אחת אחרונה. מה יקרה כאשר רוזלין מילר נלקחת ממשפחתה אל ביתם של היצורים האלו בכדי לשמש להם למזון ופוגשת בריימונד ווסט' העוצר נשימה, הנאה והחלקלק אך למרות הכל מישהו מהעבר צץ, הוא יכול לגרום להרגשת ביטחון מוכרת, תחושה אהובה ומוכרת. מה יקרה כאשר עיניים זהובות יפגשו בעיניים ירוקות? -הספר הזה דיי ישן אז מצטערת שהעלילה פה לא עקבית במיוחד והכתיבה לא מדהימה. תודה רבה על הכריכה המדהימה -kingx@