הסיפור הזה הוא בעצם המשך של משחקי הרעב, מה קורה שנים אחר כך.. מקווה שתהנו (: השקשוק של הרכבת חוזר באוזניי, מזכיר לי ימים שעברו. אני נושמת עמוק ומנסה להרגיע את עצמי, חשה בידו של פיטה לוחצת את ידי בעידוד. גם אנני, שיושבת מולנו, לא נראית משהו. רק הקול של הילדים המשחקים מצליח לגרום לי להירגע, ולהתחיל ליהנות מהנופים שהשתנו כל כך מאז הפעם האחרונה שנסעתי ברכבת.

אממ אז ני לאויודעת מתי אני אפרסם פה את הוונשוטים אבל סתם פתחתי כמו כולם אממ ויהיו פה גם שטויות לא קשורות