''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכון. לא היה לנו סיפור מרגש וסוחט דמעות. לא היה עודף רומנטיקה או דרמות מוגזמות. הרשינו לעצמנו להיות פשוט אנחנו, בלי תיאור נוסף. אני לא מאמין בגורל או בקארמה, אבל נראה שהחיים הובילו אותנו בדיוק למסלול הלא נכון. בעיות שלא בשליטתנו נוצרו, ובכל יום פירקו אותנו עוד קצת. עד שבסוף - מה נשאר מאיתנו? אני אוהב אותה, היא יודעת את זה. היא אוהבת אותי, אני יודע את זה. אני שואל את עצמי האם זה באמת שווה את זה. האם אני מוכן להיות איתה לנצח, בידיעה ברורה שלא נזכה לו, או מצד שני, לשכוח ממנה, ולתהות האם לחיי יהיו צל של משמעות בלעדיה? ריילי ג'קסון, תלמידת יב' בתיכון פרטי מבודד בחיפה חושבת שחייה לא ישתנו לעולם ומשלימה עם העובדה הזו. היא מדחיקה את הבעיות שלה כל יום מחדש בכך שהיא עוזרת לאנשים אחרים להתמודד עם שלהן. היא לא יודעת שהתלמיד החדש, סהר דנינו, יכריח אותה להתמודד עם המציאות שלה. גם סהר לא יודע, וביחד הם יוצאים להרפתקה מסוכנת שיש להיזהר ממנה.

החיים של שקד מתנפצים לרסיסים קטנים והיא נאלצת לעבור דירה וללמוד בתיכון עירוני בהרצליה, שונה לגמרי מהקיבוץ שהכירה. היא לא מסוגלת להאמין באהבה מאז גירושי הוריה ומעדיפה להתרחק מחייה הקודמים עד כמה שאפשר. היא נאלצת להתמודד עם קשיים כמו יצירת קשרים חדשים, הסתגלות לחיים העירוניים וכמובן, הסתגלות להדר בן-נון, הילד הרע, האפל, המסקרן והלא-מוגדר שמגלה בה התעניינות יתר. האם שקד תוכל להתנגד למשיכה ולסקרנות שהיא מרגישה בעצמה? ״את לא מפריעה לי, את לא מתנגדת לי, ואת לא-״ ״זאת מן איזו שיחת חדשים פה? כי אני כבר יודעת כל מה שצריך לדעת, פחות או יותר.״ קטעתי אותו. ״רואה? את זה את לא עושה.״ הוא הביט אל תוך עיניי, אל תוך נשמתי, ואני נשאבת אל הירוק המכשף שבעיניו, ירוק כל כך חי וכהה ועם זאת אפל ומסתורי שמכיל כל כך הרבה רגשות סמויים אך גלויים לכל באותה המידה. הוא היה ספר פתוח כתוב בשפה זרה, מחכה לאדם היחיד שיוכל לקרוא אותו. והלוואי ויכולתי. #1 ROMANCE // 24.03.2017 // 02.04.2017 // 03.04.2017 // 08.04.2017 // 06.05.2017 // 01.06.2017 // 03.06.2017 // 06.06.2017 // 07.06.2017 // 12.07.2017 ©EL 2016-2017 all rights reserved

הוא נשם עמוק. ״מה את עושה?״ ״מחבקת אותך״ עניתי בפשטות. ״למה?״ קולו לא עלה על לחישה. אמי נהגה להגיד לי ש׳בכל דבר יש משהו יפה, אבל לא כל אחד יכול לראות את זה.׳ ואני...אני ראיתי משהו יפייפה במתנאל. באגרסיביות שלו שהוא שולט עליה כל-כך טוב. יש לו יכולת לשליטה עצמית גבוהה. ראיתי בו ילד קטן שחיפש חום כל-כך הרבה זמן אך התייאש שלא מצא אותו,והחליט שאם הוא לא יוכל להפוך אותם לחברים שלו הוא יהרוג את כולם. אני לא חושבת שהוא לא חיבק אותי כי הוא לא בטוח בעצמו. הוא פשוט לא רגיל לחיבוקים. הוא לא רגיל לחום,לאהבה, למגע מהסוג הזה; מגע שלא למען יחסי-מין או מגע למטרת רצח. אלא מגע נטול כל אינטרסים. מגע אכפתי. אם ישאלו אותי הוא היה זקוק לחיבוק הזה לא פחות ממני. ואני חושבת שהוא ידע זו. ״פשוט.. תחבק אותי חזרה בסדר?״ - ״תאמין לי, היא ידעה עם מי היא רוקדת כל הזמן,היא ידעה שאני השטן בתחפושת.היא פשוט בחרה לראות את הטוב בכולם. אני באופן אישי לא חושב שהיא צריכה לשנות את זה לגבי עצמה,יתכן שהאנרגיה שלה יכולה אפילו להוציא את הטוב ביותר מהשטן״ הוא הסלע שלה,היא ההשראה שלו. הוא שיווי המשקל שלה,היא התמיכה שלו. הוא הפרוע שלה,היא השלווה שלו . הוא העוגן שלה,היא הכנפיים שלו. עם הזמן,מלאכית והשטן בכבודו ובעצמו התאהבו. או ילדה טובה ירושלים והשייח׳,תלוי

כשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששות, העצב..הכל מתפוגג בשנייה. אנחנו מתנתקים בשקט. מביטים בשמש שהפכה בינתיים לאדומה ומתחילה להיעלם לה אל תוך הים הכהה. אני נושמת עמוק ועוצמת את עיניי. סוף סוף התפרקות. ❝ #1 רומנטיקה