❞היינו הקבוצה של ההכי עשירים, יפים ומוצלחים בעיר. כולם הביטו בנו והיינו מקבלים דברים שאחרים מייחלים להם, בכמויות מסחריות. תהילה, כסף, סקס, סמים, לבבות. היינו יכולים להשיג כל מה שרצינו. אבל אכשהו בדרך, שכחנו איך לרצות את הדברים הנכונים.❝ לבל גורדון יש הכל. לאון דנינו לא נשאר כלום. ההפכים המוחלטים מוצאים את עצמם גרים תחת אותה קורת הגג. הם שונאים אחד את השניה מאז הרגע הראשון ובקושי מסוגלים להעביר כמה דקות ביחד, אבל ככל שהזמן חולף והמסכות יורדות, הם מגלים שיכול להיות שההפכים הגמורים הם בעצם בדיוק אותו הדבר בבסיס שלהם - שבורים. אבל אז הם נאלצים לעמוד מול השאלה הגורלית; האם אפשר בכלל לבנות חיים חדשים מעל ההריסות של החיים הקודמים שלך?

"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מאוד," הוא אמר. משכתי בכתפיי בעזות. "אני אנוכית. לא איכפת לי. לא מכחישה." זה עצבן אותו, איתן היה ציוני. הוא נשף וראיתי שהוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. אם לא למעני אז למען מייקי. הייתי האחות הקטנה המטומטמת של החבר הדפוק שלו, והוא הסכים לדאוג לי. * תמיד היה לך כוח רצון אדיר, אבל זה לא שיכולת לעשות משהו; זה לא שיכולת להציל אותי עם הנחמה שלך.

הושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה. ״לפעמים טעויות הן הדבר הכי נכון שעשינו."