דניאל עשתה הכל נכון בחייה אבל החיים לא הקלו עליה בחזרה. למרות העבר המסובך דניאל מוציאה את עצמה מהגיהנום שעברה בילדותה ,מתגברת על המכשולים, מוציאה תואר ברפואה בגיל צעיר והופכת להיות שם דבר בעולם הרפואה. אבל בדיוק כשדניאל חושבת שהיא הצליחה לפתור את הכל ושאין שום דבר שיוכל להוציא אותה מהאיזון שעבדה עליו כל כך קשה היא מתבקשת לטפל בגברי אמסלם, ראש משפחת הפשע הגדולה בישראל וביחד עם כל הלחץ שבא עם זה היא צריכה להתמודד גם עם עומרי, הבן שלו, שעושה מערבולת בחייה ובליבה.

״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.

דניאל הוא פושע רציני, מהסוג הפושעים שלא כדאי להתעסק איתם. כשהוא מגלה את הפוטנציאל הענק שמתחבא בתוך נערה בת שבע עשרה שמסובכת לא פחות, הוא מחליט לקחת אותה בתור הפרוייקט שלו שמגיע לכיוונים שלא ציפה להם.

בחיים שלי לא חשבתי שעוד ישיבה רגילה של שישי בבית שלנו תשנה הכל

הוא נשם עמוק. ״מה את עושה?״ ״מחבקת אותך״ עניתי בפשטות. ״למה?״ קולו לא עלה על לחישה. אמי נהגה להגיד לי ש׳בכל דבר יש משהו יפה, אבל לא כל אחד יכול לראות את זה.׳ ואני...אני ראיתי משהו יפייפה במתנאל. באגרסיביות שלו שהוא שולט עליה כל-כך טוב. יש לו יכולת לשליטה עצמית גבוהה. ראיתי בו ילד קטן שחיפש חום כל-כך הרבה זמן אך התייאש שלא מצא אותו,והחליט שאם הוא לא יוכל להפוך אותם לחברים שלו הוא יהרוג את כולם. אני לא חושבת שהוא לא חיבק אותי כי הוא לא בטוח בעצמו. הוא פשוט לא רגיל לחיבוקים. הוא לא רגיל לחום,לאהבה, למגע מהסוג הזה; מגע שלא למען יחסי-מין או מגע למטרת רצח. אלא מגע נטול כל אינטרסים. מגע אכפתי. אם ישאלו אותי הוא היה זקוק לחיבוק הזה לא פחות ממני. ואני חושבת שהוא ידע זו. ״פשוט.. תחבק אותי חזרה בסדר?״ - ״תאמין לי, היא ידעה עם מי היא רוקדת כל הזמן,היא ידעה שאני השטן בתחפושת.היא פשוט בחרה לראות את הטוב בכולם. אני באופן אישי לא חושב שהיא צריכה לשנות את זה לגבי עצמה,יתכן שהאנרגיה שלה יכולה אפילו להוציא את הטוב ביותר מהשטן״ הוא הסלע שלה,היא ההשראה שלו. הוא שיווי המשקל שלה,היא התמיכה שלו. הוא הפרוע שלה,היא השלווה שלו . הוא העוגן שלה,היא הכנפיים שלו. עם הזמן,מלאכית והשטן בכבודו ובעצמו התאהבו. או ילדה טובה ירושלים והשייח׳,תלוי

קוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברירה, היא לא חשבה שיצא מזה משהו, סך הכל ערב שאחר כך תקטר על כמה שסבלה מצעקות ודחיפות. אך הגורל מחליט להפתיע ומפגיש אותה עם שחקן הכדורגל סער אבוטבול. השניים נסחפים לסיפור לוהט ומתמשך, בעל עליות והרבה מורדות שאף אחד מהם לא יודע מה יהיה סופו.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

בדרך כלל צעירים נוהגים לעבור לתל אביב עם חברים או שותפים אבל בר אלוני בת ה22 עוברת לבדה לדירה מרכזית בתל אביב. היא מנסה להיות עצמאית למרות שהתרגלה לפינוק מהורייה הגרושים אשר השאירו לה כמה צלקות נפשיות קשות מהילדות. הסערה שהתרחשה בביתה גרמה לה להפסיק להאמין בעצמה. במהלך המעבר, בר מנסה למצוא את עצמה ולהראות שיש בה הרבה מעבר למישהי בת 22 רגילה. היא מכירה את אדם, הבחור המקועקע אבל גם כובש ומסובך. תחילה אדם הבוס שלה עוזר לה להתקדם כמה צעדים ולהיות עצמאית. בר גורמת לאדם לגלות צדדים שלא הכיר בעצמו. ביחד הם מראים כמה האהבה שלהם יכולה לנצח הכל! *הזכויות שמורות. **מכיל תכניים מיניים**.

"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ----------------------- אדם, בחור בן 22, עוזב משרה מובטחת כמנהל בלשכה לטובת משכורת כפולה כמאבטח סמוי של ביתו של עופר, ראש המשטר. אדם ואוריה חוברים זה לזו ומתיידדים. מה שאוריה לא יודעת הוא שאדם מכיר אותה כמו ספר פתוח. אדם למד את החיים שלה במשך חודש שלם רק בכדי שיוכל להגן עליה מהרע מכל, בכל מצב ובזמן אמת, מאלו המחפשים להתנקם באביה. היחסים בין אדם לאוריה מתהדקים מדי, באופן בלתי צפוי. אוריה רוצה בקרבתו של אדם עוד ועוד, אשר מתכחש בעצמו למצב ונקרע בין התפקיד המכובד לבין הרצון להיות עם אוריה יותר מהכל.

עיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל מקבלת את השינוי, מתקשה לעכל את זה שאחיה הבכור הוא אביה אל נקלטת מהר מאוד בין חברי הילדות שכבר הכירה. רק שלא הכל נראה כמו סיפור נוסטלגיה ורוד וישן, עם החזרה לעיר חוזרים אליה אירועים מהשנים שהייתה רחוקה, ולב שבור אחד שחשבה שהשאירה בצפון, אך ככל הנראה לא צפתה שהאדם ששבר לה את הלב גר איתה באותה העיר, לומד באותו בית הספר וגר באותה השכונה.