-מוקפא- עדי היא מנהיגת חבורה צעירה של לוחמות (ולוחם אחד) בנות 17. אבל...... מה יקרה כשהיא תתאהב באחד מהם? *אזהרה-לא מיועד להומופובים **הסיפור נכתב בהומור, באופן מופרך וללא שום קשר למציאות. הסיפור נכתב למתרות הנאה בלבד, ולא נועד לפגוע באף אחד. אם מישהו רואה עצמו נפגע מהדברים-אני מתנצלת מראש. (אני תמיד כותבת את זה בסיפורים, זה לא משהו ספציפי אל דאגה) ***פרקים חדשים כל ימי חמישי ****1 בקטגוריית GirlxGirl❤ *****3 בקטגורית לסביות ******5 בקטגורית lesbian *******17 בקטגוריית הרפתקאות ********305 בקטגוריית אהבה (מתוך 3.62 אלף, כן?)

מטיאס גדל בעיר ענייה, בשכונה ענייה אף יותר. כבר בגיל צעיר היה עליו לדאוג לעצמו ולמחייתו, מארוחה חמה ומיטה לישון בה ועד למצוא עבודה ופרנסה מספיקה כדי לשרוד עוד יום. אחרי שנים ברחובות לצד שני חבריו הטובים ביותר, הוא סוף סוף מצא את הדבר היחיד שהיה טוב בו ומה שהצליח להכניס לו מספיק כסף על מנת להתקיים. היאבקות. יחד עם שני חבריו, מטיאס עולה ומצליח בענף ההיאבקות, מתאמן איתם במשך כל יום ומשקיע את כל כולו על מנת לא לחזור אף פעם למקום החשוך והאפל בו מצא את עצמו בילדותו. זו הייתה שגרת חייו של מטיאס, אימונים, עבודה וכמובן זיונים מזדמנים בין לבין. איך לא. אך מה קורה כאשר נער זר בעל זוג עיניים כחולות וכובשות נכנס אל חייו של מטיאס ללא התראה מוקדמת והופך את עולמו מבפנים? מה קורה כאשר התחביב של מטיאס ואהבתו להיאבקות הופכים למטרתו העיקרית בחיים על מנת לדאוג בפעם הראשונה בחייו לאדם אחר שהוא לא הוא עצמו? ומה קורה כאשר בפעם הראשונה בחייו, מטיאס חש את ההרגשה הכי נוראית ובו זמנית נפלאה אותה חשב שלא ירגיש בחיים? כאשר ליבו פועם בפעם הראשונה עבור מישהו אחר. אזהרה. כל זכויות הספר שמורות לי. אין להעתיק\לתרגם\לפרסם או כל דבר אחר הקשור לספר ללא ידיעתי ואישורי. העבריין ייענש.

אני תוהה לעצמי מה זה בעצם להרגיש להיות נאהבת, לא אחת שנמצאת כל היום בצד, לא אחת בודדה , אחת שיש לה חברים, אהבה ומשפחה. אבל האמת, לגור בכנסייה זה לא כזה נורא, אומנם אני יתומה ובודדה יש לי חתול שמארח לי חברה. שמי הוא אדראנה, המשמעות של השם שלי הוא אופל וחושך במיתולוגיה האיטלקית. אני בת 15 , בקרוב 16 . לאחרונה, התחלתי להתעניין בהיסטוריה של השאול, יוצרים מסתוריים ולא קיימים. אני קוראת ספרים ועושה תחקירים על כל המהומות וכל הזעקות לעזרה שנמצאות אצלינו כאן, בעיירה הקטנה שלנו. הבנתי שכל מה שסיפרו לנו בכנסייה על זה שישו שומר עליינו מהכל , זה שטויות, מחוץ לכנסייה יש צרות. ואני רוצה לפגוש חלק מהם. השיער שלי מגיע עד למותניים שלי, שיער שחור , בצבע של עורב הצמא למזון, חיה מתה, חיה טמאה. עניי בצבע כחול כהה , אני אפילו לא יודעת איך להסביר את צבע. אני לא ממש זוכרת מה שקרה לפני שהובאתי לכנסייה, אך אני בטוחה שלמדתי בעבר לחימת מגע, ואף יש לי ידע בנשקים חמים וקרים. אנשים לא ממש מנסים להכיר אותי, הם מתרחקים ממני, הם עושים בשכל , אני מצמררת אפילו את עצמי. אני ישנה בחדר עם עוד שלושה בנות הצד שלהן מקושט בכל מני צבעים מבריקים כמו וורוד, צהוב, טורקיז. הצד שלי בצבע שחור. יום אחד ישבתי בספסל שליד השער שחוסם את היציאה מהכנסייה וראיתי דמות נא

אותו אתגר שכבר הופיע בחשבון שלי ונמחק. כל הפרטים נמצאים בהקדמה😇😁

אמה אליוט בחורה בודדה ולא רגילה שאובססיבית לבחור בשם קורט אליוט ,בחור שכולם אוהבים ומעריצים! בחור רגיל .... או שלא? אמה מגשימה את חלומה הגדול וכשהיא חושבת שהיא כבר יוצאת מסיוט אחד היא נכנסת לאחר לסיוט שבחיים לא ציפתה לו * אזהרה :הסיפור כולל שפה גסה פגיעה עצמית ואלימות ומיניות

יצאתי לבית ספר, אחרי הליכה של עשר דקות ראיתי גבר מפחיד, הסתכלתי עליו והוא עליי, הוא נראה מפוחד ואבוד, ריחמתי עליו, רציתי לשאול אותו אם הוא צריך עזרה. ברגע שהוא עבר לידי הידים שלו תפסו לי את המותניים והוא זרק אותי לאוטו. מאז אני זוכרת שהתעוררתי בחדר חשוך עם דלת מברזל. כנראה מרתף. הסיפור על זה מספר על חיי שלא בחרתי לעצמי, מהרגע הזה, זה רק אני והחוטף שלי. שזה בעצם אומר שאני לבד

[גמור] הם לא רואים או מרגישים אותך. הם רק שומעים אותך. בשבילם זה משחק, ולך יש רק מטרה אחת: לשרוד. ~~~~~~ ♣︎ אין סמאטים. ♣︎ זה לא ממש אימה אבל זה מבוסס על מותחן אימה, "מקום שקט". ♣︎ היריון של גברים (גם אני שונאת את זה אבל זה היה חובה) ♣︎ כל הסיפור מנקודת מבט של ג'ימין. מקווה שתהנו.

אני לא רוצח. קלטו את זה כבר. אני לא רוצח. לא רוצח. לא. אני לא רוצח, ולא אכפת לי מה אתם אומרים. אבל אתם, אתם רוצחים. כל אחד ואחד מכם, גרעין של רוע מהלך. חושבים שאני פסיכופט? חושבים שאני מפגר? אז תנו לי לגלות לכם משהו. הפסיכופוטים הם אתם. אני האדם הנורמלי היחיד בעולם הזה. האדם שיגאל את כולם מייסוריהם. אני שונא אתכם. אבל רק בגלל שאתם לא מבינים. בגלל שאתם לא שומעים. בגלל שאתם לא רואים. לא מבינים באיזה גיהנום אנחנו חיים. לא שומעים את זעקות האנשים שבאמת זקוקים לעזרה. לא רואים שאתם חיים בהזיות, באשליות שכל סיפור נגמר עם סוף טוב. הייתי בטוח שזהו. שגם אני עוד רגע אצא מהגיהנום. הייתי בטוח שסוף סוף אני אהיה זה שייגאל. אבל כמובן, משהו היה חייב להשתבש, נכון? החיים לא יכולים להיות מושלמים. (16+ טכנית, בשל תכנים של אלימות, שפה גסה ובוטה, תיאורים מפורטים של דם, וחשש לטריגר.) 1# בhorror נכון ל21.6.2020 4# באימה נכון ל14.09.2020

כן, אני לסבית? #1-lesbian (16.1.19) #2-girlxgirl (8.7.18) יש ספר שני!!

בל היא הילדה המושלמת. יש לה משפחה עשירה, בן זוג מושלם ומעמד חברתי של מלכת התיכון. אבל מה עחשבו עליה כשתגיע ילדה חדשה לשכבה שלה ותגרום למעמדה של בל להתערער כשתנסה לגנוב לה אותו. לגנוב לה את הכתר.