״הפעם האחרונה שהייתי פה הייתה בשעת בוקר, כשהמקום כמעט רק מאנשים. בפעם האחרונה שהייתי פה השתדלתי לצאת מפה כמה שיותר מהר ולנשום נשימה עמוקה. היום כשאני נמצאת פה אני הולכת לי לאט ונהנת מהפשטות של המקום ממש כמו בגיל 17. שעת ערב מאוחרת אבל אני לא ממהרת לשום מקום ומאות האנשים שמסתכלים ובוחנים אותי גורמים לי לשלוח חיוך קטן לעברם ולהרים את ראושי למעלה, להחזיק בידו ולהתקדם.״