לאונרדו-24 הקאפו של איטליה. רוצח פסיכופט הידוע בכינוי "שטן הדם". הוא מיועד לנישואין עם קיארה נסיכת המאפיה של לאס ווגאס. קיארה-20. הבת של הקאפו של לאס ווגאס. ילדה של אבא שלא מצייתת לחוקים. מיועדת להתחתן עם הקאפו של איטליה כל מנת ליצור ברית. אבל מה יקרה עם היא תתחצף אליו בזמן שהוא רגיל שכולם מצייתים לכול מילה שהוא אומר... הפיתיון שלו-הספר השני בסדרה "השבירות שלהם"

״כתוּב מה שאסוּר לשכוח.״ (איזבל אלנדה) לסיפור הזה אין פרולוג.. הפרולוג הכי טוב שאפשר לתת לו זה החיים שלנו מ7.10.23. הסתובבתי בתחושת ריקנות מספר ימים, הייתי (עדיין😅) מכורה לחדשות למרות שזה עשה לי רע. הרגשתי חסרת תועלת, שאני חייבת לעשות משהו, חייבת לזעוק את רגשותיי, לא יכולתי לסחוב עוד בבטן את הכאב הלאומי שעוטף את כולנו, רציתי לעשות משהו.. אשתף שעבדתי על סיפור אחר, לא הצלחתי להביא את עצמי להעלות אותו, כתבתי למגירה.. אבל לא הצלחתי להמשיך אותו מאז אותה שבת. החלטתי להנציח בדרכי את הגיבורים שלנו, להוקיר להם על כך שאני עוד כאן, בבית שלי, ולנצור אותם במוחי לעד. אמנם השמות בחלקם יהיו של הגיבורים שלנו בתקופה האחרונה ובכלל.. אבל הסיפור של הדמויות שלי הוא בהשראת המציאות ולא העתק של אירועים ממשיים שקרו, אלא רק בהתבסס עליהם. מקווה שתצליחו להתחבר ואולי להתחזק❤️‍🩹 ** לגבי טריגרים⚠️- קצת קשה לי להגיד, כל התקופה הזאת טריגר אחד גדול, מי שקשה לה לשמוע את הדברים שקורים אולי פחות יתאים לה, אך התיאורים לא יהיו גרפיים. • תאריך התחלה 24.10.2023 • מקום ראשון בקטגוריית army

"בואי איתי, אני אוציא אותך מכאן." הוא מושיט את ידו לעברי. "אני לא יכולה! ברגע שהוא יתפוס אותי..." אני אפילו לא יכולה להשלים את המשפט. "הוא לא." "אתה לא יכול להבטיח את זה." "אני כן." "הוא ראש של כנופייה רצחנית. אפילו השוטרים מפחדים ממנו." אני מנסה להסביר. הוא צוחק, "אני רצחני יותר. והשוטרים מפחדים ממני יותר." אלוהים אדירים. עם מי הסתבכתי?

אלי, בת יחידה להורים שידם אינה משגת, עובדת מסביב לשעון כדי להציל את משפחתה מקריסה כלכלית. בין היתר, חולמת ללמוד משפטים באוניברסיטה. תיאו, הרווק הכי נחשק בשיקגו, בעלים של חברה מצליחה ויוצא יחידה מובחרת בצבא ארה״ב. הוא מחפש כלה שתסכים להינשא לו תוך שבוע בלבד תמורת סכום כספי גבוה. ״לב יקר ערך״- רומן סוחף עם סיפור אהבה מרגש עד דמעות. 🥇רומנטיקה Love 🥇 🥇סיפור קצר 🥇 קלאסיקות Romance 🥇

״העולם הוא מקום מסוכן, אבל הוא היה מסוכן בשבילי הרבה יותר״. אדריאנה רוסו: הוא נכח בחיי מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי מאוהבת מעל הראש, אך לא תיארתי לעצמי שיום יבוא והשנאה תגבור על האהבה. מאז אותו הלילה לצידו אני לא מפסיקה לראות אש מסביב ולירות חצים. ברחתי כמה שיכולתי, אך הוא מצא אותי בכל פעם מחדש. דמיאן דה ואיו: הפכתי לראש מאפיית ניו יורק, היה לי הכל, הכל חוץ ממנה. מאז אותו הלילה אני רוקם תכניות נקמה, היא הייתה לי בפאקינג ידיים והצליחה לחמוק לי בין האצבעות. היא לא יודעת שבלעדיה אני מרגיש ריק ואני מתכוון לרדוף עד סוף העולם כדי שתהיה שלי בחזרה. היא שלי, תמיד הייתה, ותמיד תהיה. כל הזכויות שמורות לי.

אוקסנה ‏ היא הייתה בת שמונה בלבד. יום רגיל בקניון - עם אמא, אבא ואח תאום אחד - אלכס. עד שהמאפיה האיטלקית הפכה את כל מה שהיא הכירה - לאפר. מבעד לרווחים של מדפי צעצועים, היא ואלכס צפו במשהו שאי אפשר לשכוח: הבן של ראש המאפיה מתקרב לאמא שלהם... ויורה בה מטווח אפס. אבא שלהם נגרר משם בצרחות. והם נשארו - עם מבט אחרון של אמא, עם שקט שאי אפשר לתקן. מאותו רגע - אוקסנה מתה. ונולדה מישהי אחרת. הדוד שלה, סימון - אח של אבא - גידל אותה ואת אחיה בדם וצללים. לא בתים. לא צעצועים. רק סכינים, אקדחים ואימוני הרג. הוא הרס את המאפיה הרוסית כדי לבנות משהו חדש - משהו שיהרוס את הם. והיא? היא חיה בשביל להרוג את כל מי שהיה שם באותו יום. בעיקר אותו אחד. הבן של ראש המאפיה. האיש שירה באמא שלה. האיש שמחכה לרגע בו היא תתקרב אליו - מבלי לדעת שהוא היעד לוקה פיזאנו - הקאפו שהתאהב באויבת הוא ראה מוות בגיל שש. אמא שלו נרצחה מול עיניו, אחיו הקטן מחזיק בידו, ומאז - לוקה לא האמין יותר באהבה. רק במשפחה. רק במאפיה. רק בנקמה. כשהאבא מת, לוקה הפך לראש המאפיה האיטלקית. הוא שלט באירופה ביד ברזל, כשלצידו תמיד - אחיו הצעיר, יד ימינו. ואז הגיעה ההצעה: חתונה בין משפחות. שלום בין הרוסים לאיטלקים. אוקסנה - הבת של סימון - ככלה. לוקה לא רצה. אבל כשהביט בה - משהו נשבר. היא לא

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.