יסמין פרח, בת 18, תלמידה ממוצעת. צינית. ששונאת שאומרים לה מה לעשות. היא בטוחה שהשנה האחרונה שלה בתיכון תהיה משעממת כמו כל שנה. אבל כשמורה חדש למתמטיקה מגיע לתיכון, כולם מתאהבים בו בשנייה. חוץ מיסמין. היא לגמרי שונאת אותו... בעיקר את עצם העובדה שאין לה סיכוי לגשת לבגרות. בלעדיו. #1 ספרות לנערות

מכירים את זה שיש את בן האדם הזה שחייב להציק לכם, לאמלל את חייכם, להרוס אתכם? אז לי יש אחד, וקוראים לו לואיס וויליאם טומלינסון, או בקיצור לואי. ובמקרה אותו בן האדם הוא השכן שלי. אזהרות: * שפה גסה * אלכוהול ועישון

״לואי, אתה יודע מה זה ׳סרטן׳?״ *** שנתיים שמפרידים בין הגילים של שני ילדים. הכל מתחיל כשהארי בן ארבע ולואי שש. לאן כל זה מוביל?

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר

מה הייתם עושים אם מהיום שאתם זוכרים את עצמם, ידעתם שביום הולדתיכם השמונה עשר הייתם מתים, יותר נכון נעלמים מהעולם, מבלי שאף אחד יזכור אתכם? -- הפאנפיק עלול להכיל: • אלימות • מוות • מיניות • שפה גסה למי שיש בעיה עם הדברים האלו, ורוצה לקרוא, אני הזהרתי.

ירדן היא סוהרת בשירות צבאי ששומרת על האגפים. היא נדרשה לשמור על אחד הסוהרים, נתנאל, שעושה בלגאן לא קטן. שניהם מתחברים ומתאהבים והיא מגלה בו צדדים אחרים, לא רק פושע ועבריין. מתקיימת ביניהם אהבה סוחפת ומלאת תשוקה. עיניו האפלות הביטו בשלי וידו הייתה מעל ראשי כשנשענתי על הקיר והוא מולי. ״את באמת רוצה את זה? עבריין?״ שאל בקולו העמוק. ״כן״ עניתי והורדתי את מבטי לשפתיו הבשרניות. פאק האסיר הזה כלכך מושך שזה לא הגיוני. ״לא אכפת לי אני לוקח אחריות מלאה״ תפס בפניי והטיח את שפתיו בשלי. אני אוהבת את העבריין הקשוח הזה.

[completed] הם לא היו יכולים להיות יותר שונים אחד מהשני אפילו אם ניסו. האחד שבו הארי הוא הנער הדפוק עם יותר מדי בעיות בחייו, לואי הוא הנער העשיר המושלם עם יותר מדי כסף בחייו, ובתי הספר שלהם נמצאים אחד מול השני. הם נפגשים במסיבה וזה הדבר האחרון (ואולי היחיד) שהם צריכים. (התקציר המלא בחלק הראשון!! אני מצטערת, זה עושה לי בעיות ומוחק לי אותו מפה.) ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה, @smileyourepretty.

באנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מיניים לארי סטיילינסון אם אהבתם אשמח שתצביעו ותגיבו :)

"לקחתי את זה קודם!" "תהיה ג'נטלמן ותביא לי את זה לפני שאני בועטת בביצים הלא קיימות שלך." "את יודעת מי אני?" "הו וואו, אתה הארי סטיילס! תן לי לחפש זין לשים." nutella © vintedge

״בוקר טוב סטיילס״ ״בוקר טוב לואי״ • ״תתחדש נראה עלייך טוב״ ״תודה תודה״ • ״בוקר טוב סטיילס״ ... הארי סטיילס ולואי טומלינסון לא דיברו הרבה בניהם. הם הכירו מאז כיתה א אך מעולם לא היו באותו המעגל חברים. כשהם היו נפגשים במסדרונות בית הספר הם היו מפתחים שיחות קצרות, טוב יותר מאחלים אחד לשני יום טוב, או בוקר טוב, ואם אחד מהם היה בא עם בגד חדש הם היו מחמיאים זה היה ככה מאז כיתה א ועד תחילת כיתה יב. היה. לואי טומלינסון יצא מהארון וזה שינה את חוקי המשחק. ״תפגוש אותי במסדרון. ה.ס״ *פאנפיק מקורי שלי. כל הזכויות שמורות לי*