שירלי היא עיתונאית שחיה בישראל. המשימה האחרונה שלה-צלילה לעומק מועדון גברים סודי-מובילה אותה לשטח לא מוכר. בעל המועדון המסתורי, תומר, מושך אותה פנימה, מאתגר אותה ומסקרן אותה בו זמנית. תומר מפתה אך נראה גם מסוכן, מאלץ אותה לבחון מחדש את הגבולות שלה ואת הפחדים העמוקים ביותר שלה. כאשר האמון ביניהם נסדק, שירלי צריכה להחליט אם שווה לקחת סיכון ולהיכנע ללב שלה או שהמחיר גבוה מידי עבורה. תומר כבעלים רב עוצמה של מועדון גברים יוקרתי, תומר שמר את עולמו הפרטי נעול הרחק מהעולם החיצון. אך שירלי, עיתונאית לוחמנית שלא מוכנה להיכנע, הצליחה לפרוץ את ההגנות שלו באופן שמעולם לא ציפה לו. במרדף אחר שליטה, הוא מגלה שהוא מוכן להסתכן בכול כדי להיות איתה. גם אם זה אומר לפעול ממניעים לא נקיים כדי לקרב אותה אליו. האם יהיה מוכן לעשות הכל כדי ששירלי תהיה שלו?

-'נָטָלִי אֵלִיָּהוּ. הבחורה הלא שפויה עם אוסף התסביכים והשריטות שלא נגמרות, המלאת הרס עצמי. חלל הפנימי שלה נשאר ריק מרגשות. מעולם לא הרגישה ברגש שנקרא אהבה, לא טעמה ממנו. רצתה רק את השקט הפנימי שלה שהשקיט את כל הבלאגן החיצוני. העולם חשף בפנייה את האהבה, הריגושים הבלתי נגמרים והשתוקקות להרגיש נֶאֱהֶבֶת-'.

ניסיתי לזוז מתחתיו ללא הצלחה. ״אני אוהב כשאת נאבקת בי.״ הוא לחש והצמיד את שפתיו לצוואר שלי, מנשק נשיקה ארוכה, מלקק ומוצץ את עורי. הגוף שלי בגד בי, המגע שלו הטריף אותי ומצאתי את עצמי נאנחת. ״אבל אני עוד יותר אוהב כשאת מתמסרת אליי.״ הוא המשיך לנשק את צווארי והייתי מרותקת תחתיו, לא יכולה לעשות כלום מלבד להרגיש את המגע החם שלו, ואת הרטיבות שהתחילה בין רגליי. לאחר כמה רגעים הוא עצר והרים את ראשו להביט בי. הסטתי ממנו את מבטי. הוא הניח שתי אצבעות על סנטרי והפנה את מבטי חזרה אליו. ״מה קרה? הזכרתי לך כמה טוב אני יכול לגרום לך להרגיש?״ הוא שאל בקול זחוח. ממזר שחצן וחצוף. ״ בחיים לא אתמסר לך.״ סיננתי לעברו. הוא חייך את החיוך הזדוני שלו. "אנחנו עוד נראה." אחרי שנתפסת בניסיון לגנוב ממנו סכום גדול של כסף, החלטת לעשות הכל כדי שלא יסגיר אותך. עשית איתו עסקה. להיות שלו, בתמורה למחיקת החוב. הוא מחליט לכמה זמן. הוא מחליט הכל. החלטת לשתף פעולה כדי שתוכלי לאסוף מידע ולברוח, אבל לא בנית על זה שהגבר הזה יטלטל את עולמך. תשוקה, אשמה, ומשחקי שליטה הם המתכון לאסון. אבל זה אסון מתוק כל כך. הסיפור כולל יחסי שליטה בין מאסטר לנשלטת, כאב, עונג, ענישה ומונחים מעולם הבדס״מ.

"את בסדר?" אני לא יכולה להשיב עדיין, ורק מנידה בראש שלי פעם אחת. למה אני מספרת לו? למה אני לא צוחקת ועוקצת אותו? הוא ישתמש בזה אחר כך, בשביל לפגוע בי. אסור לספר לאנשים על עצמך. זה נשק. מידע הוא נשק. "את רוצה ללכת הבייתה?" הוא שואל. למשמע השם בית אני בוכה יותר חזק, ביפחות שמטלטלות את הגוף שלי. הוא לא נרתע, רק מהדק את הידיים שלו סביבי. "את יכולה להישאר כאן, כמה שרק תרצי. את תיהי בסדר." הוא לוחש לתוך האוזן שלי. אני אהיה בסדר. מחר, כשאהיה שוב עצמי, אני אתחרט על הרגע הזה. אתחרט על הדמעות האלה. אתחרט על השיחה הזאת. אתחרט שבאתי אליו הבייתה ופגשתי אותו בכלל. אבל רק לעכשיו, רק לשנייה, אני מניחה לעצמי להאמין במילים שלו. לשנייה אחת אני מאמינה שאהיה בסדר. ואני מרגישה את עצמי נסחפת משם, בתוך החיבוק החמים שלו.

התקרבתי אליו, כך ששפתיי היו קרובות לאוזנו, "בוא אני אגיד לך מה הולך לקרות. אתה הולך לנסות להתחיל איתי, לקנות לי משקאות, אולי אפילו לנסות לשכר אותי, בתקווה שיתמזל מזלך ותיקח אותי איתך הלילה. אני מצידי, אייבש אותך עם הערות ציניות שיסתמו לך את הפה. אבל כמובן שאתה לא תוותר, כי אני הרי אמרתי לך לא והאגו הגברי שלך יכריח אותך להמשיך לנסות להתחיל איתי. אני אמשיך לענות בציניות ואסרב לכל הצעה שתציע לי." התרחקתי ממנו כדי להביט בפניו המשועשעות, חיוך מיליון דולר פרוס על פניו. "אז מה את מציעה שאני אעשה?" הוא שאל בשעשוע. "אני אומרת, בוא נחסוך לעצמנו את הכמה דקות הבאות מהחיים שלנו ופשוט תלך ותניח לי." טפחתי לו על הכתף בחיוך והסתובבתי על הכיסא בחזרה לבר. __ הכירו את ריילי. מבחוץ, הבחורה הצינית, השנונה, העוקצנית והכיפית בחבורה. מבפנים, החבורה שעברה טרגדיה במשפחה, אותה היא חיה יום-יום. היא לא תיארה לעצמה שמפגש סתמי במועדון, דחייה אחת, והודעה ממספר לא מוכר ישנו את חייה ויהפכו אותם לגמרי. לטובה או לרעה? את זה עוד נגלה.