כשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני. באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה. ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת שאני עדיין לבושה. למזלי הבגדים עדיין היו לגופי. נשמתי לרווחה. נגעתי בזהירות בלחיי שכאבה מאוד והנעתי את אצבעותיי בעדינות עליה כדי לוודא שלא נשברה. כאבי תופת פשטו בגופי בגלים. שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה אך לא הבנתי היכן אני נמצאת. החדר בו הייתי לא היה מוכר. היכן אני, לעזאזל? נדרכתי כששמעתי קול מוכר פונה אליי. "אף אחד לא נגע בך, את בטוחה עכשיו."

"מה את עושה מלאכית? את תהרסי אותנו...״ הוא לחש ונשק לשפתי התחתונה, "את תהרסי אותי." הוא עבר לנשק את העליונה ברכות וגרם לי להיאנח מעט. "זה בסדר," לחשתי בחזרה. "אני יודעת שתהרוס אותי קודם.״ ~~ אביאל אסולין חזר לארץ אחרי שהות ממושכת בשיקאגו, הוא חוזר לישראל ובעל כורחו מתיישב בכיסאו של אביו האהוב שנרצח, כשהרצון לנקמה בוער בדמו וכל האמצעים יקדשו את המטרה והיא לתפוס את הרוצח. הוא מבין שעליו להחזיק את האימפריה שאביו בנה בשתי ידיו, כל דרום הארץ שייכת לו, הכל בידיו עם כוח עצום ונקמה בלתי מרוסנת. אביאל נשבע שלא ינוח עד שמי שרצח את אביו לא יהיה קבור עמוק באדמה. שוהם היא בחורה אסרטיבית וחכמה, בעולם בו אביה הוא ראש משפחת הפשע המפורסמת באזור היא נאלצת לנתב לעצמה בכוח חיים נורמלים הכוללים חיי חברה נורמטיביים, התרחקות שיטתית מהעסק המשפחתי ואפילו עבודה פשוטה כמלצרית בבית הקפה האהוב עליה בשכונה. כשאביה האהוב נשלח לכלא, אחיה הגדול ליאב תפס את מקומו. ליאב האימפולסיבי וחמום המוח עושה טעות והיחידה שיכולה להוציא אותו מזה היא שוהם. כשאביאל פוגש בשוהם הוא מבין שנקמת הדמים שלו תהיה קשה ומסובכת משחשב.