בס״ד ״אלינור, את יפה כמו מלאך.״ אלינור אלפי התגלמות השלמות בעיני כל מי שמביט בה. יפהפייה, מבריקה, מוכשרת - והחיוך שלה? כזה שיכול להאיר גם את הימים הכי אפורים. אבל מאחורי הזוהר והשלמות מסתתר עולם אחר. סודות שהיא לא חולקת עם אף אחד. צלקות שהיא מחביאה היטב. כשהיא מגיעה עם אביה, מפקד בית הסוהר לנוער, היא לא מדמיינת שהמפגש עם נער מסוכן, מסתורי וחסר גבולות - ישנה את חייה מן הקצה אל הקצה. סהר אמסלם סהר הוא סכנה מהלכת. ידוע בכינויו ׳סִילֶנְסְיו׳ - שתיקה. העבריין הצעיר שהשם שלו הולך לפניו - וכל מי שניסה לעצור אותו, כבר מזמן הרים ידיים. הוא לוחם בכל מובן - בזירה, ברחוב, ובנפש. כמתאגרף לא חוקי, הוא שולט בכאב. אבל רגשות? מבחינתו זו חולשה שאין לה מקום. סמים, אלכוהול, התקפי זעם - אלה רק חלק מהשדים שרודפים אותו. מאז שנכלא בבית הסוהר לנוער, הוא למד לשלוט בפחד של אחרים, רק כדי לא לפגוש את שלו. הוא אולי נער, אבל עושה לכולם בית ספר. והוא לא חשב לרגע שדווקא היא - תצליח להתחיל לתקן אותו, לראות אותו. היא מחפשת את הטוב שבו, והוא, שמאמין שאין טוב באף אחד, מנסה לשמור אותה רחוקה. אבל בעולם של כאב וסכנה, גם רגשות יכולים להפוך לקרב שבו אין מנצחים. כי לפעמים, דווקא הלב - הוא הזירה הכי מסוכנת שיש.

אוליביה קסם תמיד מגיע עם מחיר. כך אדון מאיירס, ליצן הקרקס האהוב ביותר בבריטניה והאב המאמץ שלנו תמיד אומר. החיים בקרקס הם גיהינום. כשאורות הזרקורים נדלקים כולנו מחייכות, מספרות לעולם שקר עטור בתלבושות מנצנצות ואיפור זוהר. אך כשהאורות כבים הבגדים נקרעים והאיפור יורד בדמעות. אדון מאיירס מוריד את מסכת הליצן וחוזר להיות המפלצת ממנה מורכבים הסיוטים שתוקפים אותי בלילה. האורחים שלנו הם לא אנשים תמימים שמתעניינים בקסם אלא במה שיש לקסם להציע. באותו נשף מסיכות עיניי קרח כחולות ננעצו בי מבעד למסכה שחורה. עשיתי טעות כשיישרתי אליו מבט בחזרה. טעות אחת הובילה לפחד הכי גדול שלי להתגשם. נמכרתי לאדון. קלייד הם קוראים לי צ'ייס. הרודף. הייתי ילד כשאבי הותיר אותי ירוי ומדמם ביערות השלג בסיביר. בעודי מדמם על השלג הקפוא ילדה בעלת עיניי זהב שובות-לב הופיעה בהזיותיי. היא החזיקה אותי בחיים עד שלהקת זאבים מלאת חמלה נתקלה בי ונתנה לי הזדמנות. במשך חודש ימים בחברת זאבים הפכתי להיות הגבר שאני היום. רודף. צורר נשמות. משליט המוות בעולם. במשך שלושים שנה חיפשתי אחר הנערה בעלת עיניי הזהב. כעת מצאתי אותה ולעומת להקת הזאבים שריחמה על הילד הפצוע באמצע היער המושלג, אני אטרוף כל חתיכת בשר מנשמתה.

״הדם שלי שורף מכמיהה אליך, יקירתי. תחזרי אליי. תפסיקי לענות את שנינו, את יודעת שאני המיועד לך. אין טעם להכחיש.״ חום גופי עולה ועולה והשריפה שהוא מדבר עליה צורבת גם אותי. ״אתה מתבלבל ביני לבין מישהי אחרת. כמה עוד פעמים אני אומר לך שאני לא המלכה השחורה?״ ״גם אם תגידי את זה עוד אלף פעמים זה לא יהפוך את זה לנכון. אפילו אם את חושבת שאני משקר לך, האגם לא משקר. החברה הכי טובה שלך לא משקרת.״ הוא מופיע מולי בפתאומיות, פניו הסקסיות במרחק נשימה ממני. הוא חתיך בצורה שקשה לתפוס. ״את לא יכולה לברוח ממני,״ ידו העוצמתית מחליקה על הלחי שלי והליטוף העדין בוער בכל מקום בגופי. ״אין מקום מספיק רחוק בעולם הזה ובעולמות שמעבר לו שלא אמצא אותך. כשתביני את זה, כשתביני שנולדת למעני ונולדתי למענך נוכל לכבוש את העולם. נשלוט בו ביחד מקצה לקצה.״ ״השלטון שלך קורע את העולם,״ אני סותרת לידו. ״אין לי שום כוונה להצטרף למחול ההרס שלך. לא משנה מה יקרה, לא משנה מה קבע הגורל אני אתנגד לו ולך עד המוות. כשתבין את זה החיים שלך יהיו קלים.״

אלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו הייתה מאוהבת בסתר כל השנים משאיר אותה לבד בתוך כל הכאוס, ועוזב הרחק מעבר לים. אלי מוצאת את השמיים שלה מחדש בבית הכנסת. שמתקרבת לאלוהים ששוכן בהם. מנערת השמש הנצחית של העיר אילת היא הופכת להיות אשת משפחה ורעיה של רב. בוקר אחד היא קמה ובורחת חזרה אל החופים והים הפתוח הרחק מהקהילה הסגורה. על ידיה ביתה הקטנה ובליבה פחד שמאיים לשבור את כולה. אלי וייסמן, חוזרת לאילת כאלינור וסרמן . היא לא דומה לנערת השמש שהותירה מאחור. כעת, כל מבוקשה הוא לגונן על ביתה הקטנה ולשרוד את יום המחר. כך לפחות חשבה. עד שדמות מעברה הרחוק, זה שרוקן את המעט שנשאר בליבה חוזר יחד איתה אל נוף ילדותם. מי ידע שההסטוריה והעתיד גם יחד יכולים להשתנות בהווה אחד?

הוא מת , נרצח בין סורגי הכלא . כך הודיעו בחדשות תחת הכותרת - "הרמבו של העולם התחתון נרצח" . כך כינו אותו , רמבו . אני זוכרת אותו מילדותי . אני זוכרת את הכוח והעוצמה שהקרין לסביבה ועוד בתור נער צעיר גברים רבים העריצו אותו ונשים רבות רדפו אחר תשומת ליבו . זה לא קרה משום שהיה בן למשפחת אמסלם , זה היה קשור לאומץ שהפגין , לכריזמה שנטפה ממנו בכמויות על אף שהוא היה חסר גבולות , נקמן ומטורף לחלוטין . אך אנשים אהבו את הטירוף שזרם לו בדם ונצץ בעיניו . הרצון שלו לנקמה עיוור אותו והביא אותו לכלא . גם לאחר כשמונה שנים בין הסורגים הטירוף לא שש מעיניו , עד מותו מאוחריי סורגי הכלא . החל מהרגע חיינו לא יהיו כפי שהיו , מלחמת דמים בפתח וכולם יפגעו . ///מכיל תכניים מיניים , מאפיה , סקס ופשע .

"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

פארקר נזרק לבית היתומים עוד כשהיה ילד, והעביר את ילדותו בין משפחות אומנה שרק דרדרו את חייו לשפל. בגיל 35, הוא כבר מיליארדר בעל כוח רב בסיאטל , עם מוניטין של רובוט חסר אמפתיה מה שגורם לכולם להירתע ממנו. אבל כשהוא פוגש את מְאַלִיָה, העובדת החדשה שלו, משהו רדום בתוכו מתעורר. היא כל מה שהוא לא ציפה לו, ומה שמעולם לא ידע שהוא צריך. לא משנה כמה הם מנסים, הם פשוט לא יכולים שלא להיכנע לרצונותיהם האסורים. גם אם זה יעלה להם יותר יקר ממה שהם חשבו. ״החלק החסר״ - רומן אסור ושובה לב, עם טלטלות רגשיות והמון הפתעות שייקחו את כולכם למסע חדש וסוחף. 🥇 אהבה 🥇 סיפור קצר 🥇 Romance

זואי לא ציפיתי שככה תראה כיתה יב, בגלל איב הלכתי לעבוד במסעדה שלו. עלק השף הצעיר הכי מצליח במדינה, המסעדות יוקרה האלה ממש לא מרשימות אותי. כמה משמרות ואני פורשת. שנאתי אותו עוד לפני שפגשתי אותו, וכשפגשתי אותו הבנתי שצדקתי. או שלא. אדם זאת השנה שלי. המסעדה שלי תקבל את כוכבי המישלן שעבדתי קשה כדי להשיג, ושום דבר לא יהרוס לי את זה- בטח לא האנשים שמנסים לחבל לי בעסק כבר שנים. הכל כבר מוכן מראש עם תוכנית מסודרת, חוץ ממנה, היא לא הייתה חלק מהתוכניות שלי. היא נכנסה בלי התרעה מוקדמת לחיי, אבל מה שהיא לא יודעת, זה שברגע שהחלטתי שהיא שלי, היא לא תצליח להשתחרר ממני בכזאת קלות. *כל הזכיות שמורות*

4.5.23 הארפר הם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם. אף אחד מהם לא פרש עליי חסות ודאג שלא אצא מתוך קווי המסלול בחיים שאליהם קיוויתי לגדול ולהתפתח. הייתי צריכה אהבה כדי להמשיך במסע העצמי שלי ולחדד את גאוות המוטיבציה. שלטתי באומנות ההישרדות שלי במשך הילדות ובמשך החיים בתור נערה מתבגרת. עכשיו אני רוצה לחיות. ללא דאגות. למדתי שאם אני מתעייפת, אני לומדת לנוח. לא להפסיק. לינו כשראיתי אותה לראשונה, כל מה שרציתי הוא שהיא תתרחק מהילדה שלי ולא תתקרב אליה אי פעם. היא גררה אותה לסופות שמהם שמרתי עליה מכל משמר. זיהיתי טיפוסים כמוה מקילומטרים. המוח שלה הוא יהלום. קר, קשה, ערמומי ומבריק. מהסוג של ״אל תגרום לי להוציא את הטפרים שלי״ כי היא קרבית. היא מהסוג שמהם דאגתי במשך 17 שנה שקנדרי תתרחק. היא חיה בעולם של נרקיסיזם וניתוק מציאות. היא נראית אחת שסיפור החיים שלה כתוב על המצח שלה, אבל הוא חסום מכדי להיות נגיש לקריאה. לא חיבבתי אותה. וזה לא ישתנה בקרוב. 15+ תוכן מיני ומפורט, פגיעה עצמית, אלכוהול וסמים, פגיעה מינית, אלימות, שפה בוטה, דם, בעיות במשפחה, טראומות ילדות.