~גמור~ אוולין דלקה- הגיע היום הולדת 21 שלי ואיתה נלקחת החירות שלי. בתור הבת של הקיסר אני אצטרך לקיים את המנהג שעובר בדורות שלנו. אצטרך למצוא גבר ולהתחתן איתו, רק שאבא שלי תכנן משהו אחר עבורי. קרב גלדיאטורים עד המוות. הגלדיאטור האחרון שיעמוד על רגליו יזכה בי. האכזרי ביותר מהגלדיאטורים ניצח, כשעברתי לגור איתו לא היה לו אכפת ממני. הוא ברברי בכל מובן, אכזרי וחושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות. אם הוא חושב שאכנע לדבריו אז שיחשוב שוב. הוא ניצח את הגלדיאטורים האחרים שהם הפיונים בלוח השחמט וקיבל אותי, עכשיו הוא משחק נגד המלכה. אנדריי סטולרו- נלחמתי בקרב עליה רק כדי לזכות בכבוד ולהוכיח את הכוח שלי, אחרי שעמדתי על שאר גופות הגלדיאטורים וניצחתי אוולין השפילה אותי מול כולם. במקום לזכות בכבוד חוויתי השפלה מול עשרות אלפי אנשים מהבת של הקיסר. היא תשלם על זה, היא שלי עכשיו והיא תדע את מקומה. היא חוצפנית, תמימה ויותר מכך היא חושבת שהיא יכולה להגיד לי מה לעשות. הדבר היחיד שהיא הביאה לחיי מאז שהיא נכנסה אליהם זה צרות. הגיע הזמן שהילדה המפונקת תתעורר למציאות של החיים האמיתיים. אוולין עשתה טעות ועל טעויות משלמים.

"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.

***הספר יוצא לאור בשבוע הספר!*** תקציר: מיאל: הכל התחיל כשהחלטתי לצאת לטיול תרמילאים בברזיל אחרי שחרורי מהצבא, מקווה להשאיר את הטראומות שלי מאחור. אבל כשהכרתי את לורן בריו דה ז'ניירו, לא תיארתי לעצמי שהחברות איתה תשנה את חיי לנצח. כי ברגע שהיא נעלמה, לא נותרה לי ברירה אלא להציל אותה - גם אם אצטרך להסתבך עם האנשים הלא נכונים. לא ציפיתי למצוא את עצמי פתאום בעימות עם הבוס המסוכן של המאפיה, שגדול ממני כמעט בעשור. מתיאוס הוא האיום הגדול ביותר עליי, אבל הוא גם היחיד שגורם לי לחיות. מה שלא הבנתי אז, הוא שהשדים מן העבר היו רק הקדמה לסיוטים חדשים שעוד יבואו... מתיאוס: החיים לימדו אותי שאסור לבטוח באף אחד. כשהפכתי לראש המאפיה הברזילאית אחרי הטרגדיה שפקדה את משפחתי, נשבעתי לנער את כל ריו דה ז'ניירו - עד שכל הבוגדים יתחננו לרחמים. ואז, צצה יפהפייה עקשנית אחת שערערה את הכל. חשבתי שהיא עוד מטרד חולף, אבל עם הזמן אני מבין שהיא האיום האמיתי על כל מה שבניתי. כשיריבים שחשבתי שהשתקתי לנצח שבים, אני לא יכול להרשות לעצמי הסחות דעת. אצטרך להחליט אם אעז לסכן הכל בשביל רגש שיכול לשרוף אותי כליל. - זהו סיפור עוצר נשימה על אהבה בלתי אפשרית, מוות, אובדן, בגידות בלתי נסלחות ונקמה מתוקה - בין גורדי השחקים של ריו והפאבלות הסוערות, מאי

ברגע הראשון שלוגן הכריז על השידוך בינינו התעצבנתי, עשיתי הכל כדי לבטל את זה, אבל כשהבנתי שזה יקרה הצבתי לעצמי מטרה, אגרום לה להתאהב בי ואז אזרוק אותה, אני לא רוצה או צריך אישה בחיי. בטח לא את הנסיכה הזאת שדומה לשלגייה, היא יודעת שהיא יפה ברמות קיצוניות, אבל לצערה היופי שלה לא עובד עליי. כי בסיפור שלנו אני הצייד, ואני הולך לצוד אותה וכדי לה להיזהר ממני.

. "אני בסך הכל זונ-" אני לא מספיקה להשלים את המשפט והוא תופס במותניי ומושך אותי אליו. צעקת הפתעה נפלטת ממני ואני מחזיקה בכתפיו. "תפסיקי לקרוא לעצמך ככה." הוא פוקד. "אבל זה מה שאני!" "לעזאזל רהב!" הוא ממש צועק ואני מסיטה מבט ממנו, לא מסוגלת לפגוש את מבטו. "אני זונה," אני לוחשת את האמת, זאת שהוא מתכחש אליה, "ואתה... אתה שי נובן, אתה מנהיג. יש לך אחריות, חובה לעם הזה. איך אתה חושב שזה יצטייר אם ידעו שאתה עכשיו נמצא עם זונה? שנינו יודעים שאני לא ראויה לך. אז לא משנה מה הכוונות שלך לגבי, תשכח מהן."

"אם אתן לך אקדח דרוך, את תירי בי?" הוא שואל בקול אדיש. אני יודעת מה יקרה אם את לו תשובה חיובית. ראיתי מה קרה לאלה שהוא שאל לפניי. "ל-לא." אני לוחשת. "את משקרת." נכון. אבל גם אם הוא חושב כף הוא לא יהרוג אותי. החוק המעוות שלו של 'הקם להורגך...' מחייב אותו להיות מאויים ממני כדי להרוג אותי. "ומה אם אגיד לך שאת שאר החיים שלך את תעבירי תחת מרותי?" הוא שואל. "א-אצל האיטלקים ק-קוראים לראש 'קאפו', אז יחי הקאפ-פו החדש." ספר המכיל טריגרים בעיקר של אלימות

"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את פניו לשלה בהתגרות. היא מסירה את הסינר ומפזרת את שיערה שגולש על גבה בגלים יפיפיים. היא נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגביה את עצמה ומביטה לעיניו של בראנט "אז שהוד מלכותו ישרת את עצמו." היא מדגישה את מלותיה בתגובה להתגרות של בראנט, מסתובבת ויוצאת אל הגנים. בראנט ניראה אבוד ואני לא מצליח להחזיק את עצמי ופורץ בצחוק. בראנט מרים את ידיו "משהו מצחיק אותך וויליאם?" הוא נוהם בתסכול ואני ממשיך לצחוק ללא שליטה. "אתה יכול להילחם נגד שישה אבירים במקביל אבל נראה אבוד כשילדה קטנה צועקת עליך." כואבת לי הבטן מצחוק ובראנט לא נראה מרוצה מהעניין. "מה עכשיו? שאלך אחריה?" הוא שואל כשאני מצליח להירגע. "תעלה אותה לאגף שלי, אחכה לכם שם ואבהיר לה את יחסי הכוחות בין מלך ושפחה." אני מרצין. מכיל: תכנים מיניים, אונס, תקיפה מילולית, תקיפה פיזית, אלימות.

"אני לעולם לא אהיה שלך ." "את כבר שלי , אני הבוס שלך אם אני זוכר נכון." "אתה הבוס שלי וככה תישאר , תתרחק מחיי הפרטיים הם כבר לא ענייניך! ואין לך שום זכות לומר לי מה לעשות." הוא אחז אותי מעורפי ומשך לכיוונו . הוא הצמיד פניו לשלי, אבל לא נגע . נאבקתי באחיזתו הנוקשה. "את פנית אליי וביקשת עבודה , אני הענקתי לך את ההזדמנות הזאת . מילה אחת ממני ואף מועדון לא יכניס אותך אליו. אז אם אני אומר לך לקפוץ , את שואלת אותי כמה גבוה !" הוא נהם. מצליחות לנחש מי הדמויות ? ****זהו ספר המשך ישיר לספר הקודם שלי , כניעה מתוקה . אבל אפשרי לקרוא אותו גם מפה , פשוט זה פחות כייף .**** ++++אנחל-הבן של דמיאן ואליסיה . נואה-הבן של פביאן וטיילור. לאו- הבן של פיירו וג'יין . רפאל- הבן של דראקו ולונה. ניקולס- הבן של של רוסו וליז קיארה-הבת של דראקו ולונה. היילי-הבת של פיירו וג'יין. אדל- הבת של דמיאן ואליסיה.++++ ספר זה מכיל תכנים אלימים פיזית ומילולית , מיניים, אונס והרבה מאד מתח.