״כי אני דיי שונא אותך״ ״שונא זאת מילה חזקה, אתה לא חושב?״ ........................................................................ לואי שונא את הארי. לואי, התלמיד מחונן שחביב על כולם. הוא נראה מושלם לולא הפרט הקטן שדואג להסתיר מין העולם שבחוץ. והוא שונא את הארי. ״הוא כזה קלישאתי שזה מבחיל״. למה הוא קלישאה? תסתכלו עליו. גבוה, עשיר, שיער כהה מתולתל, עיניים ירוקות שאפשר להאבד בתוכן. וכמובן, מפתה את כל מי שעובר לידו והופך את כולם למעריצים הקטנים שלו. התלמיד המופרע הנחשק שמקבל כל מה שאי פעם רצה, איך אפשר שלא לשנוא אותו? מה יקרה שהדבר היחידי שהארי רוצה הוא לא יכול לקבל? מה יקרה כשהתגלה שהדבר הזה הוא לואי? ואיך לעזאזל מישהו כמו הארי התאהב במישהו כמו לואי? ״אבל החיים מלאים בהפתעות אני מניח?״ הסיפור התחיל ב17/1/2021 ⚠️את הסיפור אני כותבת לבד ולכן כל הזכיות שמורות לי⚠️ (הפרק הראשון של הסיפור נוראי, אני יודעת ,אבל לאט לאט זה נהיה סביר) הסיפור מכיל: ~קהילת להטב ~הערת הכותבת (שזה אומר שאני טיפה חופרת בין שורות) -לארילארילארי ~טיפה זיאם (כי איך אפשר שלא?) ~שפה חזקה/בוטה (קללות) אני אישית ממליצה לקרוא את הסיפור מגיל 12 (עקב קללות) מקווה שתאהבו וקריאה מהנה! 3>

תמיד חשבתי שאהבה זה רגיל. אתה פוגש את הבחורה הנכונה, אתם מתחתנים ואז פשוט ממשיכים אם החיים קדימה. לא חשבתי שזה כזה מסובך, לא חשבתי שזה כזה כואב... אני נמצא בעיירה הזאת כמעט חודשיים והכל פה קורה כל כך מהר ... אני כל כך מבולבל . יש כאן הרבה דברים שונים ממה שהכרתי ,כל כך הרבה סודות ורגשות שמעולם לא חוויתי. העיירה הזו ,המקום הזה שינו אותי ... טום נער בן 17 , הוא עובר עם אימו לעיירה חדשה. הם יגורו אצל החבר שלה שאותו הוא פשוט לא סובל. טום בטוח שיש לו משהו נגדו. ובבית ספר החדש הוא הכיר כמה חברים אפילו חברה... אבל אז הוא נתקל בליאו. ליאו הוא לא הבחור הכי טוב למעשה הוא רק צרות ולמרות שהזהירו אותו לא מעט פעמים.. ״כולם מכירים את המשפחה שלו.. לא כדאי לך להיכנס לשם״ ״טום אני לטובתך כאן.״ ״הוא פשוט לא בן אדם טוב.״ טום לא יודע למה הוא נכנס ... **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

הייייי, שוב אני כן כן אכן וכן חוחים. הסיפור הוא לא שלי, אני רק מתרגמת אותו באישור של : @uniquelyxlarry ~~ "אתה בטוח?" "למה אתה מחכה?" ~~ מקווה מאוד שתהנו! הסיפור הזה הוא בין הפאנפיקים המצליחים ביותר באנגלית, מקווה שיצליח גם פה, אוהבת המונים!

•הושלם• דאנקן נראה כמו מלאך ומזיין כמו שד. הפנים שלו מושלמות, הגוף שלו מורכב משרירים מוצקים, והארנק שלו שוקל יותר ממנו בעצמו. למה לעזאזל בחור כזה שם לב אל אנדרו? רק אלוהים יודע. אלוהים ודאנקן - שרוצה אותו יותר מכל דבר בעולם. אין לאנדרו שמץ למה. לעולם יש את הדרכים הכי מעוותות לתת לך מתנות, ואנדרו חווה את זה על בשרו. החיים זרקו עליו מספיק חרא עד שהוא פגש את דאנקן: הוא נולד למשפחה דפוקה בבית דפוק בעיר דפוקה, המשיך לבית ספר דפוק וברח מהכל (או נזרק, לא שהוא יודה בזה) לפני שהוא נכנס לתיכון דפוק אפילו עוד יותר. בזמנים האלו הוא חי מחודש לחודש, עשה את מה שהוא יכל ופגש את מי שהוא פגש כדי לקבל כסף ולהמשיך הלאה. הכל היה בסדר. בערך. ואז בא דאנקן, שמעיר אותו ופוקח את עיניו. ודאנקן נראה כמו בחור שיתן מעצמו הכל, והוא גם כזה... אבל אנדרו נכשל להבין משהו לגביו. משהו חשוב מאוד. כי כשהמילה 'הכל' מתכוונת גם לכל העושר והטוב שבעולם, היא גם כוללת את כל המזוהם, המלוכלך והמגעיל. אזהרות: -מכיל תכנים מיניים -מכיל תכנים טריגריים (אלימות פיזית, מילולית, מינית) -מכיל תכנים גרפיים -מכיל תכנים אובדניים (פגיעה עצמית וכו) זוכה בחירות השופטים בthe jasmine awards שנת 2019÷)

הם שרים רוקדים ונהנים, מתנענעים מצד לצד כמשוגעים. הם צעירים. הם חכמים ויפים - מאוהבים. איזה חיים. שכבת כיתות י' של בית הספר לאומניות יצאה לטיול שנתי. המדבר הוא מקום יפהפה ולשם שלוש מאות שמונים ושבעה התלמידים נסעו, לשלושה ימים. אכסניית עין גדי ואכסניית המצדה, השכבה התחלקה חצי חצי. ותלמיד יחיד, נער בן שש עשרה וארבעה חודשים החליט לתעד את הטיול. מתל גורן שמורת נחל דוד, לצוק תמרור עין בוקק ומשם למצדה - שביל הנחש, הסוללה וטקס סיום. זה הולך להיות מרגש. ילדי השכבה שהעלו תמונות החליטו לתייג את התמונות עם ההאשטאג #טיוש. נתנאל שהיה נער נוסף מתוך שלוש מאות שמונים ושבעה התלמידים שיצאו לטיול. הוא לא ראה את עצמו עובר את הטיול, שלא לדבר על מתחבר לחבריו שלו או לחברים חדשים. הוא לא דמיין כי יפתח אל האדם ששנא יותר מכל, והוא לא ניחש כי הוא והאדם הזה דומים יותר משיכל לחשוב. זה לא רק היה טיול שנתי של חוויות וגיבוש, זה היה טיול של גילויים חדשים ואהבה. *הסיפור מספר את מאורעות הטיול מנקודת מבטו של נתנאל - התלמיד. תודה ל @AmoraTheEnehantres על הכריכה.

**גמור** למה לעזאזל הוא נישק אותי? ולמה זה הרגיש טוב? - טריגרים - הסיפור עלול להכיל: יחסים בין גברים התעללות בילדים קטעים מיניים תקיפה מינית פגיעה עצמית חרדות דיכאון הסיפור מומלץ מגיל 16+ משהו קטן ממני: שלום אהובים! ראשית כל, איזה כיף שנכנסתם לספר שלי. בתור אחת שקוראת לא מעט רומנים הומוסקסואליים, אני עושה כל שביכולתי לכדי שאתם תיהנו מן הספר שלי. בין אם אתם תאהבו/ לא תאהבו את הספר שלי, אשמח לראות זאת בתגובות ובדירוגים. (יש לשמור על שיח מכבד כמובן). אני מאוד מאוד מקווה שאתם תוכלו לאהוב את הספר הזה, ושאפילו תחזרו לפה כמה וכמה פעמים לכדי לקרוא קטעים שאהבתם (כמו שאני עושה למשל, כשאני מתחילה להתאהב בספר). אני לא רוצה לחפור לכם יותר מדי, אז רק תנו לי להגיד לכם שוב תודה על כך שאתם קוראים את הספר שלי, ושמבחינתי, אתם תמיד תהיו הכי יפים ומדהימים בכל העולם הגדול הזה. קריאה מהנה :) -תחילת הסיפור: 6.3.22- -סוף הסיפור: 3.11.2022-

ברוך הבא לחייו של בר, מ"כ של טירונים ב-8200. הצבא זה אזור הנוחות שלו ובשביל כולם הוא המפקד המנייאק הטיפוסי שנהנה מעמדת הכוח שלו יותר מדי. זה לא אמור לעניין אף אחד, למה הוא כזה. הוא השאיר את העבר שלו מאחור ומתרכז חזק בהווה. אבל מספיק טירון חצוף אחד בשביל להכניס את חייו לסחרור, שכל ניסיון להשתחרר ממנו, מושך אותו יותר ויותר אל המקום שניסה להתכחש אליו במשך שנים. הערת מחבר: מאוד יכול להיות שכבר נתקלתם בשבעת הפרקים הראשונים של הסיפור באתר הסיפורים של גו-גיי תחת השם "על המשמר". מאז אתר הסיפורים נסגר והחלטתי לשכתב ולכתוב המשך. אין לי בטה, לכן סביר להניח שתתקלו בשגיאות כתיב והקלדה. מוזמנים להעיר לי על זה. כל הדמויות והסיטואציות בסיפור הזה הן פרי הדמיון והקשר ביניהן למציאות הוא מקרי בלבד. או שלא. אזהרות: הסיפור מכיל אלימות פיזית ומילולית, תיאורים גרפיים של יחסי מין ודברים אחרים שעלולים לפגוע ברגשות הקוראים. הייתי מגדיר אותו כ- 18+, אבל בימינו אף אחד לא באמת שם על זה. בכל מקרה, אם אתם לא מוכנים לתוכן קשה, אל תתחילו לקרוא. אגב, התוכן לא בהכרח משקף את הדעות האישיות שלי. חלק ממנו אפילו מרגיז אותי מאוד. אבל לפעמים המציאות רחוקה ממה שאנחנו רוצים.

יש מקומות שלא מחכים לך כשתחזור אליהם. אליאס דאיון לומד זאת ברגע שהדלת נסגרת בפניו. לאחר חודשים בבית חולים פסיכיאטרי, הוא חוזר הביתה ומגלה שהבית כבר אינו שלו. מה שנשאר לו הוא דירה ישנה שירש מסבא שלו, מקום זר שאמור להיות פתרון זמני בלבד. אבל כשאליאס מגיע לשם, הוא מגלה שהדירה כבר תפוסה. קיידן וודס, שקט, סגור, ורגיל לחיות לבד. הוא שוכר את המקום ולא מתכוון לשנות את זה בשביל אף אחד. הוא לא מחפש קרבה, ולא מתעניין בעבר שאליאס מביא איתו. ההסכם ביניהם נרקם במהירות ונשען על גבולות ברורים. אליאס נשאר לזמן קצר בלבד. ללא שאלות. ללא הפרעות. ללא קרבה. אבל יש דברים שאינם נשארים בגבולות שהוגדרו להם. כששני אנשים שבורים נאלצים לחלוק את אותו החלל, שתיקות מתחילות לדבר, מבטים נמשכים יותר מדי זמן, וקווים שאמורים להישאר ברורים מתחילים להיטשטש. קיידן שומר על עצמו מכל מה שעלול לחדור פנימה. אליאס נאחז בכל מה שמונע ממנו להישבר שוב. אבל לילות שקטים הופכים טעונים, ומגע אחד לא מתוכנן משנה את הגבולות ששניהם ניסו להציב. כי יש קשרים שנולדים מתוך חוסר ברירה. ויש כאלה שלא ניתן להשתחרר מהם. רשימת טריגרים: • בריאות נפשית • אשפוז פסיכיאטרי • התקפי חרדה ופאניקה • פוסט טראומה • נטישה ודחייה משפחת • אזכורים להתאבדות • תכנים מיניים

״חג שמח...״ הארי מלמל מאחורי, טון קולו מעיד על... אכזבה? סובבתי את ראשי, רואה את הארי נושך את שפתיו, עיניו מושפלות וקצות פיו למעלה. אני מקווה שזה יהיה חג שמח. • פורסם בתאריך 7/3/2017 • • דירוג הכי גבוה: #3 בספרות חובבים 17.11.2017 • *פאנפיק על לארי סטיילינסון *תכנים מיניים *שפה גסה *גייז *גמור

לארי פאנפיק; ליטרלי אין פה תוכן מיוחד. אני וההומור השבור שלי.