דניאל אף פעם לא היה נער רגיל. הוא היה שקט, חמקן, בעל מחברת סקיצות שכמעט תמיד הייתה מלאה. רוב הילדים לא באמת שמו לב אליו, ולא ידעו שעולם שלם מתחולל במחברתו - עולם הסודות. כי, כמו שאתם יודעים, דניאל אף פעם לא היה ילד רגיל. הוא היה צייר סודות. מאי אף פעם לא הייתה נערה רגילה. תמיד קראו לה מטורפת, פריקית או מוזרה. כי לאלה היו כוחות. במגע עם אדם אחר, היא הייתה יכולה לראות לפעמים מחשבות או זכרונות. או, לעיתים תכופות, סודות. © כל הזכויות שמורות לי, ספר ראשון, תהנו^^ *עריכה* זה סיפור ראשוני שכתוב בצורה שלא מוצאת חן בעיני, ואולי בעתיד אני אערוך אותו למשהו קצת הרבה יותר נורמאלי.

ייתכנו שינויים בעקבות עריכת הסיפור. חייה של טרייסי ג'והנס מעולם לא היו קלים, עם זה היא יכולה להסכים. אם הייתם מכירים את סיפור חייה לא הייתם מהססים להגיד שהיא קורבן. קורבן להצקות, הקנטות, ואף אלימות מצד שכניה ותושבי העיירה. קורבן של החיים, אפשר להגיד - לאחר שהתייתמה מהוריה בגיל 11 ונותרה לבדה בעולם... קורבן של ממשלה מושחטת, וגורל אכזר. אז לא פלא שבגיל 15 זו היא שנבחרת בקטיף כדי לשמש כ"קורבן" ה18 של "המפלצת" ששוכנת מחוץ לכותלי העיירה. אבל העניין הוא.. שטרייסי לא מאמינה במילה קורבן... היא מתכוונת להילחם בציפורניים ובשניים, גם אם המצב נראה אבוד... אז למי בדיוק קראתם קורבן ? ________________________ *הצבעות תגובות עצות ודעות יתקבלו בברכה תמיד*

ארטמיס, ריין, הנרי, תום ומאר נרדפים. כל אחד מהם מסיבה אחרת וע"י אנשים שונים. כל אחד מהם מנסה להגיע למקום מבטחים שבו יוכל לחיות את חייו בשקט. דרכיהם יצטלבו ויפרדו במהלך המסע עד שיגיעו ליעדם בשלום, או שיתפסו.

אתם הולכים להכיר אותי יותר מכל אדם שמכיר אותי במציאות. אני אספר לכם הכל. אזהרה לא אנשים בעלי רגישות לאחד מהנושאים האלו. מכיל- אונס פגיעה עצמית סקס סמים אלכוהול לסביות והרבה חרא. כל הזכויות שמורות לגלי אדם.

מי אני? זו השאלה שמטרידה את טאליה דאני עוד מהיותה ילדה קטנה. אמנם מבחוץ נראה שיש לה את החיים המושלמים. מעמד חברתי, משפחה טובה, חבר אוהב... בפנים מתחוללת אצלה סערה. עם תחושת אי שייכות ומשיכה לא מוסברת לחבורה משונה ואפופת מסתורין בבית ספרה, לאט לאט מגלה טאליה סודות שהיו חבויים מתחת לאפה; עליה, על משפחתה ועל אנשים דומים לה. המסע אל הגילוי של הצד שמעולם לא הכירה בעצמה, מגלה לה עולם חדש לחלוטין ומציב בפניה אתגרים קשים.

'' הבחורה רצה על המדרכה וצעקה לעזרה מפני סכנה שאיש לא הצליח להבחין בה ולכן גם לא ידע איך לעזור לה. כולם פשוט בהו בה בתמיהה בעוד רגליה כמצליפות במדרכה שמטשטשת מול עיניה. היא בחיים שלה לא רצה כל כך מהר כמו באותו פעם, ובכל זאת ברגע הנוכחי הרגישה כאילו היא זוחלת באיטיות מרגיזה לנוכח הזמן המתקתק באוזניה. נער גבוה, בעל מבנה גוף חסון וידיים שריריות עצר את מנוסתה ותפס בכתפיה. הוא ניער אותה קלות והביט בעיניה כששאל, "היי, את בסדר?" העיניים שלה היו אדומות ומלאות בדמעות, והיא אחזה בחולצת הנער כאילו אחזה בחייה שלה. "תעזור לי!" צרחה בקול צרוד ולפני שהנער המופתע הספיק לעשות משהו, היא צנחה לרגליו ונדמה. '' **** צ'ייס הוא נער בן 18, בחור נאה ומקובל, ולכאורה- חסר דאגות. בדרך למסיבת הפוטבול השנתית שלו, הוא נתקל במראֶה מוזר, שבו נערה נסה על נפשה וקוראת לעזרה. הוא עוצר אותה ומנסה לברר מה קרה, אך היא מתעלפת, ותוך דקות אחדות הוא מוצא את עצמו בדרך לבית החולים, יחד עם הנערה המעורפלת. אחרי שעות ארוכות, והמוזרות ביותר בחייו, הוא נקלע למציאות חדשה. היילי, הנערה המסתורית אותה הציל, נכנסה גם היא לחיים שונים משהכירה; היא ניזוקה באופן חמוּר מירי בראשה, ובעקבות כך המערכת החיסונית שלה יוצאת מכלל תפקוּד. מה הן ההשלכות לכך? לאן יתגלגלו משם הלאה

אני הבן של .... הבן לראש משפחת הפשע. הלילה הנוראי קרה דניאל נאבד או נחטף אנחנו לא יודעם מה יהיה איתו , איתנו כולם מפורקים ומופנמים. לאן דניאל נעלם?

באמת שלייז הוא ילד מתוק... הוא פשוט יושב בכלא ומחכה להוצאה שלו להורג, כי הוא רוצח סדרתי וקניבל. לייז הוא רוצח ופסיכופת, שאיכשהו שומר על מערכת יחסים חמה עם שתי האחיות הגדולות שלו. אבל היי... אי אפשר לשפוט אנשים רק על סמך כמה אנשים הם רצחו ואכלו, נכון? יש לו גם שיער יפה! וקול שמדבר אליו ורק הוא שומע... אבל למי אכפת מזה בכלל? -טריגרים- אלימות שפה גסה קניבליזם דם רצח מוות סדיזם התעללות בילדים אובדנות אלכוהול עישון שימוש בסמים אונס לא מפורט

היי! אני הרוצח הסדרתי האהוב עליכם! בראד! חיפשתם אותי? כנראה שאני במקדונלס! טוחן צ'יפס ומפלרטט עם המוכרת למרות שיש לי חברה! אז זה הסיפור על איך אני וחתול, נלחמנו באחותי הגדולה עד המוות! מי מת? אל תשאלו אותי, אני מסומם לגמרי, אני לא זוכר. לא עומדת להיות כאן שום עלילה מוגדרת! אל סתם טמטום שלא קשור לכלום! אמנם כן יהיה קו עלילה, אבל אני אשכח אותו בקרוב בגלל הסמים! "בראד!" "לא" "צ'יפס" "אני אוהב אותך"

אני לא רוצח. קלטו את זה כבר. אני לא רוצח. לא רוצח. לא. אני לא רוצח, ולא אכפת לי מה אתם אומרים. אבל אתם, אתם רוצחים. כל אחד ואחד מכם, גרעין של רוע מהלך. חושבים שאני פסיכופט? חושבים שאני מפגר? אז תנו לי לגלות לכם משהו. הפסיכופוטים הם אתם. אני האדם הנורמלי היחיד בעולם הזה. האדם שיגאל את כולם מייסוריהם. אני שונא אתכם. אבל רק בגלל שאתם לא מבינים. בגלל שאתם לא שומעים. בגלל שאתם לא רואים. לא מבינים באיזה גיהנום אנחנו חיים. לא שומעים את זעקות האנשים שבאמת זקוקים לעזרה. לא רואים שאתם חיים בהזיות, באשליות שכל סיפור נגמר עם סוף טוב. הייתי בטוח שזהו. שגם אני עוד רגע אצא מהגיהנום. הייתי בטוח שסוף סוף אני אהיה זה שייגאל. אבל כמובן, משהו היה חייב להשתבש, נכון? החיים לא יכולים להיות מושלמים. (16+ טכנית, בשל תכנים של אלימות, שפה גסה ובוטה, תיאורים מפורטים של דם, וחשש לטריגר.) 1# בhorror נכון ל21.6.2020 4# באימה נכון ל14.09.2020