קרה לכם פעם שכתבתם משהו ולא ידעתם לשייך אותו לשום קטגוריה? משהו שלא ברור אם המוח חשב עליו או שהלב הרגיש אותו ואיך בדיוק השילוב בין השניים גורם לי לכתוב? אוסף קטעי קריאה שלא שייך לשום מקום, רק לזיכרון מהעבר

"האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה״ - הרב קוק זצ״ל ״מצאתי לי פיתרון לכאב ההוא שהחליט לשכון קבע בליבי. יש האומרים שהוא בכלל לא פיתרון, הוא תוצאה של המוח המעוות שלי. אבל אני יודעת שזה פיתרון. פיתרון גרוע. אבל פיתרון. והימים הפכו לשבועות ואז לחודשים, ופתאום איזה אחד הגיע. כשאני עמוק בתוך הפיתרון שמצאתי לעצמי. לא ידעתי לאן אני נכנסת כשהכרתי אותו. הוא עשה לי בלאגן בחיים אבל בעיקר בלב ובנשמה. ואני, לקחתי נשימה עמוקה ונתתי לעצמי לטבוע לתוכו ולתת לחיים הפשוטים שלו להרים אותי, ואז גם להפיל.״ ימית בטיטו, נערה שהולכת לאיבוד במסלול של החיים, נגררת לאלכוהול ועישון לאחר מקרה טרגי. היא מקווה למצוא שם נחמה. במקום החשוך שלרגע אחד היא חושבת שהוא מואר. ואז האור האמיתי מגיע. הוא מגיע יחד עם הגבר ההוא שנכנס אל חיה ברגע אחד של היסח הדעת. ומשם הכל תלוי בה. האם להישאר במציאות שנראת לרגע מתוקה, או לקום ולחיות באמת במציאות שלא תמיד מתוקה, אבל אמיתית ונעימה יותר מכל דבר אחר. * ״בשם השם נעשה ונצליח״ 🧿

"הלוואי שיכולתי לכתוב כמו פאקינג אתגר קרת. טוב נו, אני מניח שאהיה חייב להרוג אותו אם כך." כמה סיפורים אפשר להכניס באותה מגירה לפני שהיא תעלה על גדותיה או תקרוס מהמסילה שלה? לא מספיק. אז כדי ששלי לא תקרוס, אני מניחה שאהיה חייבת להוציא כמה לאוויר העולם (הידד לאלוהי האינטרנט.) בכל זאת, עדיף להוציא סיפורים מהמגירה מאשר להתאמץ ולבנות אחת חדשה, ההוראות של איקאה מסובכות מדי. *קטעים שיש להם אותו שם / השם ומספר, ממשיכים את הקודם שהיה בשם הזה

כתיבה רנדומלית מפי מתמודדת עם נפש הרוסה. הקטעים שלי חלקם פורסמו בפייסבוק בכמה קבוצות וגם בישראבלוג.

אני אוהבת לקרוא דברים עמוקים, לתהות על קיום העולם והאנושות, ולצלול למעמקי הפילוסופיה. בראש שלי יש עולם שלם שגם אני עד היום לא הצלחתי לפענח את כולו, כל יום הוא משתנה.. כאן אפרסם את הדברים הקצרים שכתבתי ושמרתי שנים רבות במגירה... #זוכה תחרות כתיבה/קטגורית שירה/ ״אבק כוכבים״ 2022

*זוכה בחירת השופטים בתחרות היסמין 2020* מקבץ סיפורי אהבה שפשוט נועדו להיכשל. אלו סיפורי אהבה שהגדוּלה שבהם היא הכישלון. ״וכשאני מתפרק את יותר שלמה. גלים גלים בא הכאב, לב שבור הוא לב שלם.״ -ברי סחרוף ״זה רק הלב שכואב לך. אל תדאגי, זה רק הלב.״ -אביב גפן

זהו לא יומן. זה לא ספר שירים או מחזות זה לא סיפור. זה פשוט דברים שמעולם לא אמרתי, זו מחלה שמתפרצת, להבה שמסרבת להכבות. זה כאב ומילים שככל הנראה לעולם לא יצא לי לומר בקול. דכאון שעטוי במסכה מגחכת, זה ריק ועצב, התבגרות והבנה. יהיו פה כנפיים כרותות וחלומות שאולי לעולם לא יתגשמו, ואולי כן? שאיפה גבוה ומחיקה של 'כשלון' מאוצר המילים, רגעי פסיכיות וחוסר איזון. יהיו רגעי מוות בעודי חיה, לבטים ושאלות. חיים. יהיו פה חיים. יהיו קטעים מהספר שלי שהתבססו על נפילות כואבות שלי ומכתבים שותתי דם. שקרים עצמיים, התמודדות 'לבד'. רצון לכל כך הרבה ולעולם לא להפסיק, זהו רצון להשאיר חותם, לשנות פה משהו. זוהי אובססיה ללא להיות עוד טיפה בזרם החיים, ללהיות הזרם. זה נסיון לעוף כל כך גבוה ולשכוח שאולי, רק אולי, כבר כרתו לי את הכנפיים. אולי. ~יהיו פה קטעים שיעלו לפי המצב שלי, לא הכל יהיה כל כך כאוב ודכאוני.. אלו פשוט דברים שאני כל כך צריכה לומר ושיהיה מישהו שישמע, מישהו שיקרא. חלאס לכתיבה אל המגירה.~

כמו רדיו, רק בכתב. קחו חלק.

ספר זה נועד לאלו שרוצים חיים מאושרים ושמחים יותר,שרוצים לעבור מסע מחזק וכיפי,זה לא עוד ספר רומניטי זה ספר לחיים! כאן אכתוב כל מה שאני יודעת וכל מה שעברתי. כאן אכתוב את דרכו של ה׳ וגם על דרכים שיעזרו לכם להתמודד עם קשיים. זה לא ספר עם הטפות מוסר,או שיפוט עצמי זה ספר עם שיטות ודרכים שיכולים ללמד אותכם דברים שאולי לא ידעתם.שאולי אתם צריכים כדי להתמודד בחיים עם דברים שמקשים עליכם. לכולנו יש פגמים,יש צלקות.אף אחד לא מושלם. היופי הוא לדעת לאהוב וללטף אותם. זה בסדר שלא כולם אוהבים אותך,הכי חשוב שאתם אוהבים את עצמכם. כשתאהבו את עצמכם,אחרים ילמדו לאהוב אותכם. בפגמים שלכם אלוהים השקיע מחשבה. הפגמים האלה יעזרו לכם להתקדם בחיים. ואם לא שמתם לב אף פעם,הפגמים שלכם הם אלו שגורמים לאחרים לאהוב אותכם. אף אחד לא מושלם,תזכרו את זה תמיד. נדבר,על אמונה,בטחון עצמי,אהבה וזוגיות,שמחה ותובנות לחיים. לא נדבר רק על נושאים שקשורים לדת,גם על נושאים שקשורים לחיים. דרך דברים שעברתי,אציג לכם דרכים והסתכלות שונה על החיים. דרך קשיים ומכשולים שעברתי בחיי,אראה לכם דרכים שונות שאני פעלתי לפיהם והתמודדתי עם המציאות כפי שהיא. חלק מהכללים: לא שופטים אף אחד. לא מבקרים אף אחד. לא מקללים ולא לועגים לאף אחד. שומרים על יחסי אהבה ונתינה. מקווה

מקבץ מימים על המקום שכלנו שונאים - בית הספר. *מתנצלת מראש אם התרגום לא יהיה הכי מדויק. *לפעמים אחליף מילים בתרגום כדי שיהיה יותר קל להבין.