∆גמור∆ איזי. אזמרלד. איז. אותו בן אדם שעבר כל כך הרבה.. ובהרבה הכוונה להרבה הוא נפגע מהאנשים הכי קרובים עליו ולא סומך עכשיו על אף אחד.. הוא מתרחק ומדחיק, הוא לא מאמין ומשקר לעצמו מנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר, שהוא בסדר מתי הוא יקבל את השברים שלו? מתי הוא יכול לסמוך שוב על אנשים? ומי יצא איתו לאותו מסע קשה "אני בסדר, אני בסדר, אנ- אני לא" ∆יחסים בני שני בנים∆ ∆קטעיים מיניים∆ ∆אובדנות∆ ∆ואזמרלד..∆ מקום ראשון באנורקסיה-23.4.2021 מקום שלישי בפנימיה- 2.2.2021 מקום חמישי בלהט''ב- 2.2.2021 מקום שני בשדים- 21.3.2021 מקום שני 23.5.2021boy×boy מקום שני בבן×בן- 2.2.2021 מקום שני באובדנות- 2.2.2021

₪עונה שנייה של הסיפור 'אתה יותר בשבילי'₪ שבע שנים.. שבע שנים שבהם טים ניסה להתגבר על ג'ונתן, להוציא אותו מהראש שלו ולהתקדם קדימה ועכשיו כשסוף סוף החיים שלו התחילו להסתדר הוא פוגש את אותו נער בהתאהב בו עד כאב אבל ג'ונתן כבר לא אותו הנער.. הוא כבר לא אותו הבחור שטים הכיר ג'ונתן כבר לא ילד, הוא כבר מבין איזה עולם רשע יש בחוץ, הוא כבר מבין איזה תלאות יש לעבור בשביל להצליח גם הפעם, אחרי כל הזמן הזה, כאנשים בוגרים, הדרך של טים וג'ונתן אחד אל השני מלאה בורות האם הם יצליחו לעבור את כל המכשולים? והאם הם בכלל יצליחו להיות ביחד? "שכחת כל מה שאמרתי לך?" "לא.." "אז אתה זוכר? אתה זוכר שאתה הכל בשבילי" ₪יחסים בין בנים₪ ₪קטעים מיניים₪ ₪מערכת יחסים רעילה₪ ₪אלכוהול₪ ₪השאר לא ידוע₪

#1 על טבעי 3.3.2017 -גמור- *הסיפור הזה מ2015 בערך והכתיבה ברמה נמוכה* *שימו לב אני משפצרת את הסיפור ומתקנת, מזהירה שיהיה שינויים גם בתוכן, לא דרסטית אבל הוא דורש המון עבודה* תיעוב עמוק קיים בין מלאכים ושטנים, זה חוקו של הטבע ואין לשנותו. וחוק של טבע ניתן לשבור?

כן אנחנו חבורה מגובשת אבל בסופו של דבר זה אני והיא בעולם משלנו, תכלס אנחנו חבורה של צחוקים וכאפות אבל בסהכ הכל חברים הכי טובים לא?

כתיבה זו אחת האהבות שלי, אף אחד לא יודע על זה. חשבתי שאני חיי חיים ממוצעים כמו כל נער בן 18 כנראה שטעיתי, תצטרפו למסע שלי לגילוי עצמי ואהבה לא ברורה? אם כן? הדקו חגורות והכינו את עצמכם למסע של החיים. *18+* *המופובים? זה לא המקום בשבילכם* *זכויות שמורות לי #עבדכם הנאמן* *#1 shortstory 07/07/19 (תודה לכם😊💜)* *#1 lgbt 14/09/19 (תודה לקוראים שלי💛😊)* *#1 bl 30/01/20 (תודה לקוראים שלי❤😊)*

#הושלם- האושר בלכתוב את זה!!!! פורסם לראשונה ב- 24/4/2019 הסתיים ב- 26/6/2019 ליאל, נפל. נפל לתוך הקלישאה המציקה הזו של 'החבר הכי טוב של אח שלי.' והנער הצנום וחסר הביטחון שהוא, סוף סוף, מתוודה. מודה באהבתו לאותו בחור שלא מניח למחשבותיו לרגע. הוא כועס על עצמו, חושש מעצמו ומהסביבה. הוא מפחד להירמס באכזבה אך חסר יכולת להמשיך את מערכת היחסים הזו עם המטען הריגשי הכבד על ליבו. אז הוא מודה, נרמס ונחסם.

יוצא לאור בהוצאת אדל יהלומים ________________________ מי היה מאמין שמפגש מקרי בינהם, יקבל תפנית גורלית שכזאת? סוד שמתגלה גורם לברונו להיפגע מאחיו הגדול. הוא יוצא ומשתכר עד אובדן חושים, ובחוסר ריכוז ורגע של חולשה, הוא נחטף היישר אל המאפיה האויבת שבשיקגו. שם הוא פוגש בבחורה צעירה, בעלת שיער חום-שטני רך כמשי ועיניים חומות כדבש. האחיינית של הקונסיליירי של הקאפו בשיקגו, שמגדל אותה בעקבות מות הוריה. היא חצופה, יפיפייה ומורדת בחוקים. היא שייכת לשטח האויב והוא השבוי יפה התואר של דודה. הגורל הפגיש ביניהם והוא לא צחק בכלל. ספר שני בסדרת יפהפיות המאפיה. קדם לו: • יפהפייה פראית לא ניתן לקרוא כספר בודד. טריגרים: תכנים מיניים, דם, הרג ועוד.

ריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מסבא שלו, שמבקש שיבוא לבקר-ורק אחרי שנתיים נוספות הוא אוזר אומץ לבקר.. והמראה הזה של ריף אחרי שנים, גורם לאבא שלו להחליט לפתוח מחדש את תיבת הפנדורה שלא נפתחה כבר ארבע שנים. כמה לבבות ישברו, כמה זוועות יחשפו ושד שהסתובב חופשי הולך לכלא.. ואולי, ריף גם יגלה שהוא יכול לסמוך על אנשים מחדש כשהוא יכיר מישהו חדש ומיוחד..

"Cold enough to chill my bones It feels like I don't know you anymore..."

הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?