Dan is different. He's learned to accept that. Well, as best he can anyway, considering he's never really had much of a choice. It's been this way for as long as he can remember, the constant runaround process of trying to feel normal. His life is built around it, trying to trick both himself and everyone he interacts with into seeing him as your average person. The isolation as he desperately tries to keep others from finding out, the bitterness that wells up inside of him each and every time he's reminded that he'll never be like everyone else, the fear that nothing will ever change. He's fated to be this way forever; a misfit from society. Isolation can only go so far though, so when he's struggling to make ends meet and he's faced with the option of looking into a serious job or taking on a roommate, he opts for what seems like the easier option at the time. It doesn't seem so easy ten failed roommates into the process, or when he sits down at a table to meet with prospect number eleven and ends up with a coffee spilled all over his lap. Potential roommate number eleven, Phil, turns out to be an insufferable optimistic ball of sunshine that Dan wants nothing to do with. His options are running out though, as are the savings he's been using to pay his rent, so he finds himself begrudgingly agreeing to let the other man move in. Neither of them have any way of knowing just what they've gotten themselves into as they shake on the matter, but time will tell.

זה קטע מחלום שחלמתי שנה שעברה, כל כך הושפעתי ממנו שאמרתי לעצמי שאני חייבת לכתוב אותו, אז זה מה שעשיתי. כתבתי אותו בתור סיפור בתיקיה נסתרת במחשב. אחרי שנה מצאתי את התיקיה ואת הסיפור הזה, ודווקא לא נתקפתי גועל כשקראתי אותו. כשמצאתי אותו הוא לא היה כתוב עד הסוף ורציתי להמשיך אותו, אך לרוע המזל כבר שכחתי מהחלום ולא ידעתי איך להמשיך, אז את הסוף המצאתי. מקווה שתאהבו אותו :)

פיל לסטר הוא נער בתיכון שחייו היו נורמלים לחלוטין עד שהוא פגש עד דן. הכל משתנה עבור פיל והוא לא מבין מה קורה לו. האם פיל יבין את האהבה שלו כלפי דן? את זה תוכלו לגלות בסיפור הבא. אזהרות: סיפור זה עלול לכלול קללות ומין(אולי, אבל כן בקטע של בדיחות מיניות או שימוש בביטויים מיניים).

לדן האוול יש רק מטרה אחת בחיים, וזה מוזיקה. אבל הוא לא בטוח שהוא יכול להגשים את החלום שלו, במיוחד לא כשנער מוזר עובר לגור בבניין שלו, או כשהמשפחה שלו מתחילה להתפרק לו בידיים. יש לו רק את עצמו ואת הפסנתר, אך האם זה מספיק? טריגרים?? בבקשה לא להעתיק את הרעיון או את התכנים, השקעתי על הכל ואני עדיין משקיעה אני מקווה שתהנו מהסיפור, ואני אשמח לשמוע את דעתכם :)

~הקדמה~ היי,אני איזבלה, איזבלה אוקמפו עברתי השנה עם המשפחה שלי ללונדון, כל שנה אבא שלי מחליט שאנחנו צריכים לעשות שינוי ולעבור דירה...שזה אומר כל פעם לעבור בית ספר ולרכוש חברים חדשים. אני לא חנונית ולא מקובלת אני פשוט ילדה שכולם מכירים. עברתי השנה לבית ספר "loyal" שבלונדון אבא שלי אמר שהשנה זה סופי ולא עוברים יותר דירות. אני שמחה אבל לא סומכת עליו כי הוא אמר את זה גם שנה שעברה.

לפעמים הדברים אינם כפי שהם נראים,וגם נקניקיה אחת מסוגלת למעשים גדולים...

סיפורים קצרים שכתבתי

הסיפור הזה הוא סיפור בדיוני שבו אני מתארת את האפשרות שהמציאות שאנו חיים בה היא רק חלום. אולי יום אחד נתעורר ממנה... סיפור זה עלול להכיל שפה בוטה ותוכן מיני.