*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מושלם נכון? אז זהו שלא. קוראים לי אנה-אל אני בת 16 וגרה בבית יתומים. ההורים שלי נרצחו כשהייתי קטנה, אני לא זוכרת מהם כלום. אבל הם הורישו לי את הדבר היקר ביותר בעולם, דבר שאנשים היו מוכנים להרוג למענו. הדבר הזה נתן לי חיים אבל גם הרס אותם. ומסתבר שאני לא היחידה. גם בי וגם בבן, המתבודד המרגיז והחתיך... כמובן (גילגול עיניים). יש את הדבר הזה. בסופו של יום גיליתי שהמציאות יותר מורכבת ומסובכת משחשבתי. אבל זו המציאות שאליה נולדתי... הגבלת גיל 13 אזהרת טריגר: קללות, התאבדות כל הזכויות שמורות לי, גפן ליבוביץ' ♡

״אני אדאג שכל יום יהיה משמעותי עבורך.״ אמר לה, האמין בזאת ורצה לעשות הכל על מנת להצליח במטרה שהציב לעצמו. אך השאלה אם היא תסכים לזה. ~~ מה אתם הייתם עושים אם הייתם יודעים שהחיים שלכם מוגדרים בטווח מסוים של שנים? מה הייתם רוצים להספיק להגשים? סיפורה של אֶל רוֹס, נערה בת שבע עשרה שהגיעה לשנה האחרונה לחייה, לפחות כפי שהרופאים ייעדו לה. אל רוס, שניסתה להרחיק את כולם ממנה, שניסתה לא להתקרב לאנשים על מנת להקטין את מספר החברים סביבה וכל זה על מנת שלא תצטרך להשאיר אותם שבורי לב לאחר שתעזוב אותם בשביל העולם הבא. מזמינה אתכם להצטרף לעולמה של אל רוס, לחוויות שלה, לתחושות, לרגשות, לעולם האפל והכואב שאליו היא נפלה, לריגושים ולרגעים שלה בשנה הזו. ~~ מקום ראשון🥇בקטגוריית רומנטיקה לפי התחרות "The Winter Awards 2017-18" מקום ראשון🥇בבחירת הקהל לסיפור עלילתי לפי התחרות ״עשור של ווטפאד - תחרות״ תודה רבה ל@honeymoongraphics על הכריכה המדהימה💕

"לייזה! מה אמרתי לך לגבי היער?" אבי גוער בי בחדות. אני נרתעת מהכעס בקולו ומחזירה את ידי לחיקי, סנטימטרים מגזע העץ. "סליחה אבא, לא הצלחתי לעצור את עצמי. העצים כל כך יפים," אני נאנחת ומסתובבת לעברו. פניו מתרככות והוא מקיף אותי בזרועותיו. אני כורככת את ידיי סביב צווארו וקוברת את פניי בכתפו. הוא מחבק אותי בחוזקה וסוחב אותי מחוץ ליער. "למה אנחנו לא יכולים להיכנס ליער?" אני שואלת, מסתכלת מעבר לכתפו ורואה את העלים האדומים והזהובים נעלמים באיטיות מהנוף כשאנחנו מטפסים על הגבעה. "היער הוא מקום מסוכן," הוא נאנח. "איך דבר כל כך יפה יכול להיות כל כך מסוכן?" אני ממלמלת בבילבול. "הסכנה היא ביופי שלו." ******************** מתורגם מאנגלית, כל הזכויות שמורות ל- ● @kutekittykat8265

זו רק עוד הזמנת פיצה שגרתית - זה לפחות מה שאנג'ל חושב כשהוא מסדר את בקבוק הקולה על השולחן. זה רק עוד משלוח לפניי סוף היום - זה מה שצ'ייס אומר לעצמו כאשר הוא מרכיב את הקסדה לראשו. ״פיצה בוי״ הוא סיפור אהבה קליל ורומנטי בין שני בחורים הנכתב בשיתוף פעולה של Noel Rozenberg/נואל רוזנברג ו- Rachel_Stark/רייצ'ל סטארק.

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר