״כשראיתי אותך בפעם הראשונה לפני כחודשיים, נזכרתי לראשונה מזה שנתיים מה זה להרגיש חי.״ הוא אמר והרים את אישוניו מעלה. ״הרגשתי שהמבט שלך קורא אותי. הרגשתי את הנפש שלי מתעוררת שוב, מחדש.״ עברו שנתיים מאז שחן ועידו נפגשו לאחרונה, שנתיים בהן חן המתינה רק לו. למרות זאת, משיכתה אליו לא פחתה לרגע. סקרנותה לגבי האדם שהפך להיות ריתקה אותה, והכמיהה שחשה אליו הלכה והתעצמה. בשנתה האחרונה ללימודים, חן מוצאת את עצמה עומדת במספר אתגרים לא פשוטים. עידו, נער שהוא מלח הארץ. אדם חרוץ ונחוש, אינטליגנט ובעיקר המעריץ הכי גדול של אחותו הקטנה. עידו עשה טעות שעולה לו בקשר שלו עם חן, והדרך שלו להחזיר אותה אליו - ארוכה מנשוא. למרות זאת, הוא לא מוותר עליה לרגע. סיפור על זוג אוהבים צעירים, ועל מציאות אחת כואבת. 08.09.2023

״תמיד הייתי כזו, פשוט אף פעם לא שמת לב.״ - חלק יגידו שזוהי קלישאה, אני מסכימה. החיים שלי הינם הקלישאה הכי גדולה שראיתי, בכל יום עוד דרמה התווספה לחיי והייתי צריכה לספוג אותה בשקט. לא ביקשתי את האהבה הזו, רציתי לשחרר אותה, התחננתי לשחרר אותה ממני כבר שנים רבות, אבל אני לא מצליחה, בכל פעם שהוא עובר, הנשימה שלי נעתקת, הלב שלי עוצר מלכת וכך גם כל עולמי, זה הילד מבית השכן שגורם לליבי לפעום במהירות עוד מגיל שש, העולמות שלנו נפרדו ברגע שאחותי התאומה הודיעה לי שהם יחד, העולם שלי קרס ברגע הזה, התקווה שלי התמוגגה והחיים שלי נשברו לרסיסים. אז כן, זוהי הקלישאה- אני מאוהבת בחבר של אחותי התאומה.

הוא היה בשבילה הכל והיא הייתה בשבילו הכל אך הוא עזב אותה והיא נשארה לבד , היא ושני תינוקות בבטנה. "אתה עזבת אותי בלי שום דבר להיאחז בו!״ אמרתי בכאב ודחפתי את כתפיו , למרות שזה לא הזיז לו. "עזבתי פעם אחת , אני לא מתכוון לעזוב שוב" סינן מפיו ותפס את ידי בחוזקה.

-גמור- לכל אהבה ראשונה מגיעה הזדמנות שנייה. המשך לI'll take care of you

-גמור- טל שטרן היא השקטה של השכבה, עם חברה אחת קרובה וספרים שממלאים את הזמן הפנוי שלה היא מנהלת חיים שקטים ורגועים. אהבה זה לא בדיוק הקטע שלה, להבדיל מאחותה התאומה נופר שמטפחת זוגיות רבת שנים עם בן הזוג שלה ערן. היא לא שמה לב שהאהבה שבכלל לא ציפתה לה נמצאת מעבר לפינה.

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

אף פעם אי אפשר לשלוט בעתיד שלנו, הבחירות שלנו בחיים יכולות לקרב אותנו בצעדים קטנים אל העתיד. גל זרמון מנסה להסתיר את המשיכה הענקית שיש לה כלפי הידיד הטוב שלה, ניב. שתיהם נמצאים בחבורה מגובשת, משפחתית וקטנה. היא מנסה להסתיר את המשיכה שלה אל ניב בקושי רב וכאשר היא מגלה שגם הוא מגלה כלפייה משיכה זה עומד להתפוצץ. אחרי הכל איך אפשר לא להתאהב בניב? שחקן כדורגל מצליח, עטוף בהמון בחורות שרק רוצות לטעום ממנו ומתמכרות מהרגע הראשון...אין ספק שהסיפור ימכר אותכן.

קוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברירה, היא לא חשבה שיצא מזה משהו, סך הכל ערב שאחר כך תקטר על כמה שסבלה מצעקות ודחיפות. אך הגורל מחליט להפתיע ומפגיש אותה עם שחקן הכדורגל סער אבוטבול. השניים נסחפים לסיפור לוהט ומתמשך, בעל עליות והרבה מורדות שאף אחד מהם לא יודע מה יהיה סופו.

״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋